צילום מאקרו

אין תגובות

נכתב על ידי: מארק זיסלסון

הפעם נעסוק בצילום מאקרו. מושג שבודאי שמעתם עליו ורבים מאתנו עסקו בו בצורה זו או אחרת. מה זה בעצם צילום מאקרו ומה המושג "מאקרו" בעצמו אומר? כולנו יודעים ש"מיקרו" זה קטן ו-"מאקרו" זה בדיוק ההפך – גדול. צילום מאקרו זה כאשר אנחנו מצלמים משהו קטן, אך בתמונה הוא יוצא גדול.
אז איך עושים את הצילומים המדהימים של העכבישים, הפרפרים ושאר היצורים הקטנים שמאכלסים את העמודים של ירחוני הטבע מדי חודש? במאמר זה נעסוק בפן הטכני של צילום מאקרו, נשווה בין עזרים טכניים ונלמד לחשוף נכון.

נתחיל בשאלה, האם צילום מאקרו שונה בצורה מהותית מצילום רגיל מבחינה אופטית? התשובה היא לא. ההבדל הוא שבצילום מאקרו יש לנו אפשרות להתמקד באובייקט שהוא מאוד קרוב לעדשה, דבר שאנחנו לא יכולים לעשות בצילום רגיל. בואו רגע נזכר, מה קורה בזמן שאנחנו ממקדים את העדשה: המרכיבים האופטיים (העדשות ) פשוט מתקרבים ומתרחקים מהסרט / חישן. כאשר אנחנו ממקדים באינסוף העדשה נמצאת קרוב לסרט / חישן וככל שאנחנו ממקדים קרוב יותר, העדשה מתרחקת יותר ויותר עד גבול מסוים – הנקודה הכי קרובה שבה אנחנו יכולים למקד את העדשה.

חשוב לציין שהגבול הנ"ל הוא הגבלה מכנית ולא אופטית והוא קיים לא בגלל שהעדשה לא יכולה להתמקד יותר קרוב, אלא שאם היינו יכולים להמשיך ולמקד את העדשה יותר קרוב, האלמנטים האופטיים היו מתרחקים יותר ויותר מהסרט / חישן והיינו נתקלים בתופעה שפחות אור היה מגיע לסרט ובעצם החשיפה שהייתה נכונה כאשר מיקדנו באינסוף, כבר לא הייתה נכונה במיקוד מקרוב. הנפילה בכמות האור קיימת גם במיקוד רגיל בעדשה ויצרני העדשות שמים את גבול המיקוד במרחק שאם נמקד עליו איבוד האור לא יהיה גדול משליש צמצם אחד.
ובכן מהי עדשת מאקרו? זו בעצם עדשה רגילה כמעט לחלוטין שמה שמייחד אותה הוא העובדה שגבול המיקוד שלה אחר והיא מאפשרת מיקוד על אובייקטים קרובים מאוד. כאשר אנחנו משתמשים בעדשות מסוג זה, יש לזכור שככל שנמקד יותר קרוב, נצטרך להגדיל את החשיפה (על חשיפה נכונה נדון בהמשך). כמובן שעדשות מאקרו הן בעלות תכונות ייחודיות אחרות, כגון רזולוציה גבוהה יותר ומבנה אופטי אשר מתאים לתנאים בהם האובייקט המצולם לעתים קטן יותר במציאות מאשר על הסרט / חישן.

אך האם עדשת מאקרו היא הדרך היחידה לצילום מאקרו? התשובה היא לא. עדשות מאקרו הן ברובן יקרות ויש פתרונות יותר ידידותיים לכיס שמאפשרים לנו להשתמש בעדשות רגילות שכבר יש לנו בשביל צילום מאקרו. נתחיל בצינורות הארכה (Extension Tubes) או מפוחים (Bellows). אלו הם צינורות פלסטיק / מתכת או מפוחים שמתחברים בין העדשה למצלמה ומה שהם עושים זה בעצם מרחיקים את העדשה מהסרט – אותה פעולה שאנחנו עושים בזמן מיקוד על אובייקט קרוב.
ע"י שימוש בצינורות הארכה אנחנו עוקפים את הגבלת המיקוד שיש לנו בעדשה ומאפשרים לה להתמקד באובייקט קרוב. דגמים מסוימים של הצינורות והמפוחים מאפשרים לשלוט על האורך של הצינור/מפוח ובכך לשנות את גבול המיקוד.

להבדיל מעדשת מאקרו, כאשר בין העדשה והמצלמה עומד מפוח או צינור אנחנו יכולים למקד רק בגבולות מרחקים קרובים מסוימים וכבר אין לנו אפשרות למקד על אובייקטים רחוקים או כאלה שנמצאים באינסוף כל עוד העדשה לא עומדת במקומה הרגיל שיאפשר התקרבות מספיקה של הרכיבים האופטיים לסרט / חישן בשביל למקד באינסוף. עובדה זו הופכת את הצינורות והמפוחים לפחות נוחים, במיוחד כאשר אנחנו צריכים לצלם בפרק זמן קצר אובייקט רחוק ולאחר מכן אובייקט קרוב או להפך.

כעת, נשאלת השאלה כיצד נמדוד את רמת ההגדלה שאנחנו יכולים להשיג? נמדוד אותה ע"י ציון היחס של גודלו האמיתי של האובייקט לגודלו על הנגטיב . לדוגמא אם צילמנו בול דואר שגודלו האמיתי 1×1 ס"מ וגם בנגטיב גודלו 1×1 ס"מ הרי שצילמנו ביחס 1:1. ואם גודלו של הבול הוכפל בנגטיב והינו 2×2 ס"מ לעומת גודלו במציאות 1×1 הרי שצילמנו 2:1 וכו'.
בשביל שנוכל לצלם ביחס 1:1 אנחנו צריכים להרחיק את העדשה ממיקומה כאשר היא ממוקדת באינסוף במרחק שבקירוב זהה לאורך המוקד של העדשה הנ"ל. לדוגמא אם ברשותנו עדשת 50 מ"מ, נצטרך להרחיק אותה בכ-50 מ"מ מהמצב שבו היא ממוקדת באינסוף. אם נרצה לצלם ביחס גדול יותר (יותר מקרוב), נרחיק את העדשה עוד יותר, ואם נרצה יחס קטן יותר – נרחיק אותה פחות.
בשלב זה נסיק מסקנה חשובה – אם אנחנו רוצים להגיע להגדלה גדולה בעזרת צינור או מפוח – כדאי לנו לקחת עדשה בעלת אורך מוקד קטן יותר (לדוגמא 28 מ"מ), כי נוכל להרחיק את העדשה הנ"ל מהסרט במרחק קטן וכבר להגיע להגדלה משמעותית! לדוגמא בעזרת אותו מפוח נוכל להגיע להגדלה של 5:1 עם עדשת 28 מ"מ ולהגדלה של רק 1:1 עם עדשת 200 מ"מ. אך ישנה בעיה בשימוש עם עדשות רחבות. בשימוש עם עדשות רחבות זווית כגון 28 מ"מ אנחנו נצטרך למקם את אובייקט הצילום קרוב מאוד לעדשה (עד כדי ס"מ בודדים או אף פחות). בדיוק מסיבה זו אנחנו בד"כ לא נתקל בעדשות מאקרו עם אורך מוקד פחות מ-80 מ"מ.
חשוב לציין כי מאחר שעדשות רגילות לא תוכננו בשביל צילום מאקרו, הן בנויות מבחינה אופטית כך, שהן מעבירות תמונה אופטימלית כאשר גודל האובייקט האמיתי גדול יותר מגודלו על הנגטיב. כאשר אנחנו מצלמים ביחסים גדולים כגון 2:1 או אף 5:1 עם מפוח או צינור, המצב מתהפך והאובייקט האמיתי הוא יותר קטן מהתמונה שנוצרת על הנגטיב ולכן, אם זה מתאפשר, מומלץ להפוך את העדשה בשביל שהאובייקט היותר גדול יהיה מהצד הקדמי של העדשה והאובייקט הקטן יהיה מצידה האחורי. לצורך זה נצטרך להשתמש במתאם מיוחד. מתאמים אלה הם דבר נדיר ולרוב קשה מאוד למצוא אותם אם יש ברשותכם מצלמה חדשה. אם אתם משתמשים במצלמות ידניות ישנות יותר ומכניות לחלוטין, התמזל מזלכם.

שיטה נוספת שבעזרתה נוכל להשתמש בעדשות הרגילות שלנו לצילום מאקרו היא שימוש בפילטרים מסוג קלוז-אפ ( Close-up Filters ). אלה הם פילטרים שמאפשרים לעדשות רגילות למקד יותר קרוב. ניתן למצוא אותם עם סימונים +1, +2 ו-+3, כאשר ככל שגדל המספר כך נוכל למקד יותר קרוב.

ניתן לחבר כמה פילטרים אחד על השני כאשר העוצמה שלהם תהיה שווה לחיבור העוצמות של כל אחד מהם. לדוגמא, אם נחבר פילטר +1 עם פילטר +2 נקבל את אותו האפקט כמו עם פילטר +3. היתרונות של השיטה הנ"ל הם מחיר נמוך יחסית כמו גם איבוד אור נמוך (הפילטרים הם שקופים וכמעט כל האור עובר דרכם בלי להיבלע), נוחות – מספיק להבריג את הפילטר והעדשה הופכת לעדשת מאקרו.
החסרונות הם – עם הפילטרים (כמו עם צינורות הארכה) נוכל למקד רק בגבולות קרובים לעדשה ובשביל למקד באינסוף או על אובייקט רחוק נצטרך להוציא את הפילטר, איבוד באיכות התמונה ובמיוחד בפינות הפריים. בשביל להקטין את האיבוד באיכות מומלץ לסגור את הצמצם ככל האפשר. מחירם של פילטרים אלו נמוך מאוד וניתן לרכוש סט שלם של פילטרים במחירים של כמה עשרות שקלים.

שיטה נוספת ואחרונה לצילום מאקרו המיועדת לדלי אמצעים במיוחד היא לרכוש זכוכית מגדלת בעלת קוטר גדול ולהשתמש בה כאמצעי להגדלה אשר תשימו אותו לפני העדשה שלכם. את הזכוכית יש למקם קרוב ככל האפשר לפני העדשה ולצלם. ההגדלה הגדולה ביותר תתקבל כאשר העדשה ממוקדת בנקודת המיקוד המינימלית. נסו שיטה זו ותופתעו לגלות עד כמה היא פשוטה אך יחד עם זאת יעילה בצורה מדהימה!
יש לזכור שבצילום מקרוב עומק השדה (החדות) הופך לקטן מאוד – לעתים עד מ"מ בודדים ולכן על מנת להבטיח עומק חדות מספק, אנחנו נצטרך לסגור את הצמצם ככל האפשר. בנוסף לכך, כמו שאמרנו, עם עדשות מאקרו או צינורות הארכה אנחנו מאבדים הרבה אור עקב התרחקות העדשה מהסרט. אם כך, אנחנו נתקלים בבעיה נוספת – מחסור באור על מנת לספק חשיפה נכונה. איך נפתור בעיה זו?

נתחיל בבחירת סרט. בצילום מאקרו נעדיף סרט רגיש יותר. במקרה של חישן דיגיטלי, פשוט נעלה את רגישות החישן (ISO). במידה והאובייקט המצולם הוא סטטי ולא נמצא בתנועה – נוכל להשתמש בחצובה שתאפשר לנו לבצע חשיפות ארוכות מבלי לחשוש ממריחה. נוכל כמו כן להשתמש באור מלאכותי אם יש ברשותנו סטודיו, אמנם אם צילום מאקרו מהווה חלק ניכר מעבודתנו נעדיף להשקיע בפלאש מיוחד בצורת טבעת (Flash Ring) שלהבדיל מפלאש רגיל מתחבר מסביב לחלק הקדמי של העדשה ולכן יכול להאיר אובייקטים קטנים וקרובים מאוד לעדשה.
הנושא האחרון שבו ניגע הוא נושא החשיפה. איך לחשוף נכון בצילום מאקרו? אם ברשותנו מצלמה מתקדמת או מצלמה ישנה אך עם מד אור TTL (דרך העדשה – Through The Lens) מובנה נוכל להשתמש בעדשת מאקרו (וברוב המקרים גם בצינורות הארכה) ולסמוך על מד האור ה-TTL שהוא יחשב את הצמצם ומהירות הסגר בהתחשב באיבוד האור אם קיים. אם נשתמש ב- Close-up פילטרים – גם כן לא נתקל בבעיה אם נשתמש במד האור TTL.
בעיית החשיפה מתחילה כאשר אנחנו משתמשים במד אור חיצוני. במקרה כזה אי-אפשר להגיד בודאות איך להתאים את הנתונים שיציע מד האור לתנאי הצילום שלנו. רצוי לערוך מספר צילומי ניסיון בהם נחשוף את הסרט בתנאי חשיפה שונים כאשר נרשום לעצמנו מה היו הנתונים שהציע לנו מד האור. חשוב לזכור שאיבוד האור גדל ככל שאנחנו מרחיקים את העדשה מהסרט אם בעזרת עדשת מאקרו רגילה או אם בעזרת צינור הארכה ולכן תיקון חשיפה שיהיה נכון בהגדלה חלקית, כבר לא יהיה נכון בהגדלה מקסימלית!
כנקודת התחלה ניקח חוק שאומר שאם נגדיל את המרחק שבין העדשה לסרט פי-2 – כמות האור שתגיע לסרט תהיה קטנה פי 2 בריבוע כלומר פי-4, מה שאומר שנצטרך לפתוח 2 צמצמים יותר ממה שיגיד לנו מד אור חיצוני.
צילום מאקרו נעים.

צילומי המאקרו אשר הופיעו בכתבה, הם באדיבותו של פרופסור מארק פלונסקי (Mark Plonsky, Ph.D). אחד מצלמי המאקרו המדהימים הפועלים כיום בעולם. אתם מוזמנים להיכנס לאתר שלו ולראות עוד מצילומי המאקרו המופלאים.