נכתב על ידי: קובי גופר

כל מי שטייל בחו"ל בודאי זוכר את ההרגשה הנפלאה לגלות עולמות חדשים. כל דבר נראה מעניין וצבעוני, אבל רק מעטים מהתיירים משקיעים באמת מספיק זמן כדי להכיר את התרבויות החדשות ואת האנשים שאיתם הם נפגשים.

לא כך הצילום הדוקומנטרי. צילום דוקומנטרי הוא אחד מסגנונות הצילום הנפוצים והמוערכים בעולם. צלם דוקומנטרי משקיע זמן ומאמצים רבים כדי לספר את הסיפור שלו, הוא אינו תייר שמצלם "פריימים" מזדמנים, אלא אדם שבאמת איכפת לו מהמצולמים שלו ומהסיפור שיש להם לספר. אחד הצלמים הגדולים ביותר בתחום זה הוא ‪Steve McCurry‬ (היו אלה שאפילו הגדילו לקרוא לו "המלך של נאשיונאל ג'אוגרפיק").

צילום דיוקן של Steve McCurry

כבר בשנות השלושים לחייו הוא הגיע לפסגת השאיפות שרוב הצלמים רק חולמים עליה כל חייהם. ב‪1984-‬ סטיב צילם את אחד הצילומים המפורסמים בעולם, הצילום של ‪Sharbat Gula‬, הילדה האפגנית.

לצילום זה נגיע בהמשך, בואו נתחיל מההתחלה.

‎סטיב נולד בפילדלפיה בשנת ‪1950‬. הוא למד לתואר היסטוריה ויצירה קולנועית. לאחר שסיים את לימודיו, עבד מספר שנים כצלם בעיתון מקומי. לאחר מכן, התחיל לעבוד כצלם עצמאי שמתעד תרבויות במזרח הרחוק.

ההזדמנות הגדולה שלו להוכיח את עצמו באה בסוף שנות השבעים. מלחמה התחילה באפגניסטן וסטיב שהיה אז בפקיסטן, הסתנן לאפגניסטן והתחיל לצלם ולתעד את האירועים. לאחר מספר שבועות שבהם הוא נע מכפר לכפר במסווה, בעיקר בלילות, במטרה לא להיתפס על ידי השילטונות הסובייטים, הוא החליט לחזור לפקיסטן. הוא תפר את הפילמים שצילם לתוך בגדיו (למקרה שייתפס בגבול), וכשהצליח לעבור את הגבול הוא שלח את הפילמים לאחותו. אחותו פיתחה את הפילמים, ויצרה קשר עם מספר עיתונים גדולים ובספטמבר 1979 ה-‪The New York Times‬ קנה את צילומיו.

לאחר פירסום צילומיו הוא התחיל לקבל עבודה בצורה קבועה בעיתונים גדולים כגון ‪Time , Geo Magazine‬ וכאמור ‪National Geographic‬. עם השנים, סטיב קיבל יותר ויותר עצמאות. הוא יכל לתת את הכיוון ואת הסיפור שהוא רצה שיסופר. סטיב מתאר את עצמו פחות כאומן ויותר כמתעד, כאמצעי שמעביר סיפור של אנשים.

"אני לא רוצה שהצבעים יפריעו, אני לא רוצה שהתמונה תיהיה בנושא של צבע, אני רוצה שהתמונה תיהיה על הילדה הטיבטית הקטנה עם המעיל הסיני"

כאמור, ב-‪1984‬ סטיב צילם את התמונה של הילדה אפגנית (ראה צילום שני) בשביל נאשיונאל ג'אוגרפיק. התמונה צולמה במחנה הפליטי‪Nasir Bagh ם‬ אשר בפקיסטן (קרוב לגבול עם אפגניסטן). סטיב זוכר עד היום את המפגש שלו עם הנערה. היה זה באוהל ששימש ככיתה לבנות. "…שמתי לב לילדה האפגנית שבפינה, ואני רק זוכר את המבט שלה, המבט הרדוף שלה, היו לה עניים מדהימות …". סטיב צילם מספר צילומים של הילדה והשאר כבר היסטוריה. הצילום הפך לאחד מגדולי הפורטרטים המצולמים של המאה ה‪20-‬.

ב‪1986-‬ התקבל סטיב לסוכנות מגנום. בסוכנות זו חברים גדולי הצלמים הדוקומנטרים. שמות כגון:

• Robert Capa
• David Seymour
• Henri Cartier-Bresson

ועוד רבים וגדולים אחרים.

גם לאחר פרסים רבים שקיבל משנות השמונים ועד ימינו, סטיב אינו נח לרגע. הוא ממשיך לתעד ולספר את הסיפור של האנשים החיים במקומות זרים ומסוכנים, בעיקר באסיה. הוא אוהב להתרכז בצד של הסיפור ולא במרכז, חשוב לו להראות את החיים של האנשים הפשוטים. סטיב הוציא מספר ספרים שהם פשוט חובה לחובבי הצילום התיעודי.

לסיכום, כששאלו את סטיב "איך אתה מצלם כל כך יפה?" הוא אמר: "עבורי זה די קל, זה לא מסובך, אתה לוקח את המצלמה והולך במורד הרחוב ובסוף מפתח את הסרט שצילמת – זו פשוט השיטה . . . "  מה אגיד הלואי על כולנו ‪:)‬

קישורים נוספים:

• http://www.stevemccurry.com/main.php
• http://en.wikipedia.org/wiki/Steve_McCurry‬
• http://inmotion.magnumphotos.com/essay/mccurry

הכותב – הוא מרצה לצילום ומנהל המרכז לצילום טכניון

‪