בשנת 2006 יוצא Jacob Aue Sobol בעקבות חברתו היפנית לטוקיו, שם הוא צילם את הפרוייקט שלו I,TOKYO סגנון צילומו של Jacob הוא חודרני, מציצני ואינטימי אך מצליח עם זאת לשמור על כבודם של המצולמים. הוא מצלם בפילם שחור לבן ומשתמש בפלאש ישיר. מתמונותיו ניכר כי המצולמים שלו חשים בנוח למול המצלמה ואף לעיתים אינם מתייחסים אליה כלל.

Angela Strassheim היא צלמת מגוונת מאוד, בניגוד לצלמים אשר כל חייהם מתעסקים בנושא אחד בלבד, Strassheim עוסקת במספר נושאים כגון זכרונות אישיים וחוויות שחוותה כילדה במשפחה נוצרית אדוקה, ובמקביל צילום שרידים של DNA בזירות רצח ישנות.

Alexey Titarenko עוסק ביצירת דיוקן של רוסיה, בתקופה שבין המשטר הטוטליטרי למהפיכה של מיכאל גורבצ'וב. אח"כ הוא צילם את רוסיה המשתקפת דרך סנט פטרסבורג, דרך מקום שנראה כאילו הזמן עצר מלכת ובו חיים אנשים בעלי תקוות לא ממומשות.

המפגש עם הפנורמות המיוחדות של David Hilliard הוא קודם כל מרשים. פנורמות כאלה לא ראיתם עדיין. זה לא דומה לשום עבודה אחרת שראיתם.
הוא מצלם מצבים וסיפורים, המבוססים על חייו, משפחתו וחיי הסובבים אותו. יחודו הגדול הוא הדרך שבה הוא בוחר להציג את תצלומיו.

"החברה הכי גרועה בעולם" – סרטו הראשון של רגב קונטס, במאי פרסומות טלוויזיה לפרנסתו, הוא סרט דוקומנטרי רגיש, אישי ומצחיק ביותר, אשר בהחלט מצליח להפתיע ולרענן את ז'אנר הקולנוע התיעודי.

Martin Schoeller נולד בגרמניה. הוא למד צילום בברלין, וכיום חי ועובד בניו-יורק.
בשנת 2005 יצאו לאור ספר ותערוכה בשם “Close Up”. העבודה מכילה צילומי מפורסמים, שהוא צילם משנת 1998 עד 2005. כל הצילומים בעבודה זו צולמו באופן טיפולוגי – באותם תנאי תאורה ובאותו סגנון בדיוק

על אף השיטפון הבלתי פוסק בייצור ושיווק מצלמות דיגיטליות חדשות, ישנם עדין יצרנים הממשיכים להאמין כי עידן מצלמות הפילם טרם חלף מן העולם.