נכתב על ידי: אייל ברילר

המפגש עם הפנורמות המיוחדות של David Hilliard (דיוויד היליארד) הוא קודם כל מרשים. פנורמות כאלה לא ראיתם עדיין. זה לא דומה לשום עבודה אחרת שראיתם.

Hilliard (נולד 1964) הוא צלם אמריקני בוגר Yale, הומוסקסואל מוצהר. הוא מצלם מצבים וסיפורים, המבוססים על חייו, משפחתו וחיי הסובבים אותו.   יחודו הגדול הוא הדרך שבה הוא בוחר להציג את תצלומיו: Hilliard יוצר פנורמות  המורכבות ממספר תמונות המוצגות זו ליד זו.
"בשבילי, בניית פנורמה, המורכבת מתמונות בודדות שונות, פועלת כמו שפה ויזואלית. רצף התמונות והסטה של מישורי המיקוד מאפשר לי את המותרות של הנחיית הצופה על פני הצילום, בימוי העין שלהם; אפקט שלא ניתן להשיג באמצעות תמונה בודדת".

Hilliard משתמש במצלמה טכנית בפורמט 5X4, פורמט המאפשר לו ליצור מישורי מיקוד ייחודיים, ועומקי שדה צרים, היוצרים טשטוש סלקטיבי. בצורה זו הוא מצליח להוביל את עין הצופה כרצונו. כאשר הוא מציג מספר תמונות זו לצד זו, וכל אחת בחשיפה שונה ואורך מוקד שונה, נוצרת חווית צפייה מיוחדת: חווית צפייה המזכירה צורת הסתכלות של עין אנושית, הבוחנת במהירות קרוב ורחוק, ובוחרת להתמקד בפרטים כרצונה. הפנורמות הרחבות דורשות "צפייה אקטיבית" – להתקרב ולהתרחק, לבחון את הפרטים הקטנים ואת התמונה הגדולה, לגלוש עם מישורי המיקוד המשתנים, לבדוק כיצד מתחברות התמונות ולספוג לאט את מלוא היצירה.

תמונותיו של Hilliard מציגות מצבים וסיפורים סתומים: קשה לדעת בבירור מה עבר ומה יעבור על הדמויות המופיעות. מה קדם למה? מי גורם ומי המסובב? ככל שממשיכים לצפות בעבודותיו עולות תשובות שונות, ונראה כי כל צופה יכול למצוא את התשובות בזכרונותיו שלו.

צפייה בתמונותיו של Hilliard מעלות שאלות רבות ביחס למהות הצילום עצמו: האם התמונות צולמו באותו הזמן? האם צולמו באותו המקום? פנורמות מסוג זה אף מבטלות את טבעה של תמונה בודדת להציג רק זוית צילום אחת, מישור מיקוד אחד, קומפוזיציה מסוימת, ויוצרת נראות שלא קיימת במציאות. הצגת פריימים זה ליד זה מעלה גם קונוטציה בלתי נמנעת לפילם: בין אם של תמונות סטילס ובין של סרט נע. כך או כך, עולה כאן דיון במהותו של הצילום. נראה כי Hilliard מנסה להרחיב את גבולותיו של הצילום המסורתי.

"אני כל הזמן שואף לייצג את החללים בהם אנו חיים, מערכות יחסים שאנו יוצרים, והאובייקטים שבה אנו מקיפים את עצמנו. אני מקווה שהמסר העולה מהתצלומים מספקים חוויה אישית כמו גם אוניברסלית. אני מוצא את העוצמה המתמשכת ואת היכולת המוחלטת של תצלום לבטא מחשבה, רגע, או רעיון, להיות הביטוי החזק ביותר של עצמי, גם כאמן, וגם כיחיד".

Hilliard מציג את החללים בהם הוא חי, משפחתו, האנשים שסביבו והחפצים המקיפים אותו, ומציג נראטיבים סבוכים. הדמות המרכזית בעבודותיו המוקדמות היא דמותו של אביו: הוא זה שגרם להיליארד להימשך לצילום, ויחסיו עם אביו המזדקן מוצגים מכיוונים שונים. עם זאת, יש אלמנטים רבים בתמונותיו שגורמות לתיאורו של האב להפוך לאוניברסאליים ולהשפיע גם על זרים. נושא מרכזי נוסף העולה מעבודותיו של הHilliard הוא התמודדותו כנער מתבגר: השינוי מילדות לבגרות והצורך לגבש זהות מינית בחברה המודרנית. לאורך השנים עובר Hilliard מתיאור של המעגל הקרוב לו ביותר לתיאור נראטיבים כללים יותר. בעבודותיו קיים מתח בין הפרטים האוטוביוגרפיים של Hilliard המופיעים בתמונות לבין נראטיבים דמיונים, הנותנים לעבודותיו את הפן האוניברסאלי יותר. לאחר עיון בעבודותיו מורגש כי מה שהחל בצפייה בפרטי חייו, הופך לחוויה אישית של הצופה מול סיטואציות רגשיות שעלולות להיות מוכרות.

"במשך שנים, תיעדתי את חיי ואת חיי הסובבים אותי, מנציח אירועים ומסדר אותם, בניסיון ליצור סדר בעולם כאוטי לפעמים. בזמן שהצילומים שלי מתמקדים באישי, במוכר והפשוט, גוף העבודה מייצר איזון בין אוטוביוגרפיה ובדיון. בתוך התצלומים, המרחק הפיזי הוא לעיתים קרובות מניפולציה כדי לייצג את המרחק הרגשי. מבטים אקראיים שאנשים חולקים יכולים לקבל  משמעות עמוקה יותר, ומה שבתחילה נראה סובייקטיבי ואינטימי הוא לעיתים קרובות פרשנות על קווי המתאר הכללים יותר של החיים".

קישורים:

• אתר הבית של David Hilliard
• צילומים נוספים של David Hilliard בגלריית Mark Moore
• צילומים נוספים של David Hilliard בגלריית Yancey Richardson