Philip Lorca Dicorcia – לביים צילום חטף
נכתב על ידי: סער ברוקמן
בימים אלו ממש הגיע לביקור בישראל אחד הצלמים המשפיעים והמובילים בעולם כיום, שמו Philip Lorca Dicorcia
(פיליפ לורקה דיקורצ'יה).
Dicorcia (נולד ב-1951), הוא צלם אמריקאי הפועל כבר 30 שנה, בעיקר בתחום האמנות , אך גם בתחום המסחרי, עבודותיו מוצגות במוזיאונים הנחשבים ביותר בעולם כגון ה'טייט מודרן' בלונדון, ה'מומה' ומוזיאון 'וויטני' בניו יורק ועוד מוזיאונים וגלריות רבות. בתחילת דרכו הוא למד אמנות קונספטואלית בבית הספר של מוזיאון האמנות של בוסטון, שם לראשונה הוא גילה את הצילום כאמצעי ביטוי.
בעבודותיו הראשונות, טוען Dicorcia, כי הוא שאף לשליטה מלאה – כזאת שיש לצייר על הקנבס ולפסל על החומר שבו הוא מפסל – לכן פנה לצילום מבוים בו יש לו שליטה על הנושא, הרקע, התאורה ובעצם על הכל (האומנם?).
לכאורה הצילום נראה כמו סצנה ביתית טיפוסית ומשעממת, אך במבט שני ניתן לשים לב כי כל הקווים ישרים ומדויקים, העמידה של הדמות היא מדויקת בתוך החלל מבחינת שיווי המשקל והתאורה שיוצאת מהמקרר שווה בעוצמתה באופן מפתיע לתאורה שמתחת לארון מימין.
זהו אמנם צילום שצילם Dicorcia לקראת סיום לימודיו, אך כבר בו ניתן לשים לב לשפה הצילומית המדויקת, התיאטרלית והכביכול "סנאפשוטית" (צילום חטף) שמזהה אותו בהמשך דרכו.
בשנים 1990-1992, תקופת מגיפת האיידס בארה"ב, יצא דיקורצ'יה לשדרות סאנסט ( Sunset Boulevard ) אשר בלוס אנג'לס קליפורניה וצילם נערי ליווי, לפני היציאה לדרך הוא קיבל מלגה ממשלתית אותה הוא החליט לתת למצולמיו.
שיטת העבודה שלו הייתה לבנות את הסט בעזרת אסיסטנט ואז, בזמן שהאסיסטנט היה שומר על הציוד, הוא היה הולך למצוא את מושא הצילום שלו. הוא היה ניגש עם הרכב ומציע להם להצטלם בשבילו, במקום לקבל מהם שירותי מין.
מתחת לכל תמונה כתב דיקורצ'יה את שם המצולם (או את כינויו), גילו, עיר וארץ מוצאו, והמחיר שהוא גובה עבור שרותי מין, כלומר המחיר ששילם דיקורצ'יה עבור הצילום.
הצילומים המדהימים והנושא הכאוב זיעזעו את עולם האמנות והקנו לדיקורצ'יה מקום מכובד בעולם האמנות.
כמו כן הוא העלה את הויכוח על הצילום הדוקומנטרי, מכיוון, שהשתמש בטכניקות תאורה בימוי והפקה המזוהים עם צילום סטודיו ואופנה על מנת לצלם נושא שעד אותה עת צולם בצורה אחרת לגמרי.
עבודה נוספת ומאוחרת יותר שלו היא 'HEADS', בפרויקט זה שצולם לאחר נפילת התאומים, בזמן שהעיר הייתה בטראומה של אחרי וגם בשיפוצים של אחרי.
על מנת לצלם את הצילומים האלה, Dicorcia השתמש בעדשה ארוכת מוקד (טלה) ממוקדת מראש לנק' קבועה, חיבר 2 יחידות פלאש לפיגומים, וסימן לעצמו את הנקודה שברגע שבנאדם ידרוך בה Dicorcia יצלם (בנק' זו הוא יואר ע"י הפלאשים ובדיוק יכנס לפוקוס). הוא צילם אלפי תמונות ובסוף בחר מספר קטן מתוך המבחר.
מספר שנים מאוחר יותר תבע אותו אדם בשם ארמו נוסנצוויג, יהודי דתי, אשר היה אחד ממצולמיו. המשפט, אשר בסופו ניצח Dicorcia, העלה מספר סוגיות בנוגע לצילום בשטח ציבורי וקבע תקדים.
בשנת 1979 קיבל דיקורצ'יה תואר שני באמנות באוניברסיטת "ייל" שם הוא מלמד עד היום כמורה בכיר, במהלך עבודתו התבקש Dicorcia לצלם גם עבודות מסחריות למגזינים וגם צילומי אופנה, שם ניתנה לו יד חופשית לעשות כרצונו, התוצאות היו מדהימות כפי שניתן לראות.
בנוסף למתואר בכתבה זו התפרסמו עבודות נוספות שלו כגון:
"Streetwalk" – סדרת צילומים מרהיבה ברחובות של ערים בעולם.
"1000" – אוסף של 1000 צילומי פולרואיד מכל משך עבודתו כצלם.
"Lucky Thirteen- 13" תמונות של רקדניות עירום על עמודים.
"A Storybook life" – ספר צילומים מכל חייו אשר ביחד יוצרים סיפור מאוד מעניין ודרכו בעצם ניתן לחקור את האסתטיקה והשפה הצילומית של דיקורצ'יה בצורה עמוקה מאוד.
הספר מתחיל ומסתיים בצילום של אביו, חי בהתחלה ומת בסוף, אך הצילומים אינם מסודרים בסדר כרונולוגי.
קישורים:
