Alec Soth (אלק סות') נולד ב-1964 במינסוטה ארה"ב. בשנת 2004 פרסם את עבודתו הראשונה sleeping by the mississipi, שזכתה לביקורות נלהבות. עבודתו הצילומית של Soth הולכת בדרכם של רוברט פרנק, ויליאם אגלסטון, וווקר אוונס. Soth, נוסע נלהב, בילה חמש שנים  במורד נהר המיסיסיפי ותיעד את המקומות והאנשים שראה במצלמתו.
בשנת 2006 פרסם Soth גוף עבודה נוסף, גם הוא עוסק באוצר טבע מימי – מפלי הניאגרה. אך זהו אינו פרויקט צילום טבע.  פרט למפלים, העיירה ניאגרה משני צידי הגבול היא בירת הרומנטיקה של ארה"ב. "ניאגרה היא חלק מהמיתולוגיה האמריקאית. זה מקום של רומנטיקה, שבו אנשים הולכים להתחתן ", אומר Soth. "אבל כשהגעתי לשם דעתי על המקום השתנתה לחלוטין. בצד האמריקאי הוא הרוס מבחינה כלכלית. זה עגום". גוף העבודה עוסק בלהט האהבה הראשונית ודעיכתו אל מול המציאות. אדריכלות כעורה ושבלונית, התבלות החדרים והמתקנים השונים, סימני רומנטיקה מזויפים ורדודים.

הצילומים בפרויקט נעים בין צילומי פנים של חדרי המוטלים המצועצעים, מכתבי אהבה ופרידה, זוגות תיירים ומקומיים שפגש במהלך העבודה, נופים קרירים של העיירות ועד צילומים דרמטיים של מפלי הניאגרה העצומים. Soth משתמש בהם כמטאפורה לאהבה, שמתחילה כמו המים המאיצים ורוגשים לקראת המפלים, אך לא בטוח שתשרוד את הנפילה ואולי תתנפץ ותתפזר לרסיסים.

Soth מצלם במצלמת 8X10, פורמט גדול המאפשר צפייה היפר ראליסטית  באוביקטים המצולמים, אנו יכולים לבהות ולהבחין לפרטי פרטים במצולמים ובאוביקטים שלו. בנוסף, כאשר הוא מצלם פורטרטים אישיים וזוגיים של האנשים שפגש באזור, זמן ההכנה הארוך והסתתרותו מאחורי הוילון השחור של המצלמה במשך דקות שלמות, מעניק למצולם רוגע, ונוצר רגע צילומי יחודי: מאוד אמיתי, אינטימי וחשוף של המצולמים. קשה לא להתרשם מכישוריו החברתיים של Soth, שהצליח להקשר לדמויות שפגש ולצלמן בצורה כה אינטימית, להפשיט אותם ממחסומיהן (מטאפורית וגם פיזית), ולצלמן בצורה כה אינטימית, בעודם בחופשה רומנטית קצרה.

Soth, כפי שהוא מנסח זאת במאמר באתר האינטרנט של מגנום, "מצייר אנטי-קלישאות" וחוקר את  המשמעות המטאפורית של מפלי הניאגרה. לבבות מפוזרים לאורך הסדרה יחד עם סמלים טעונים אחרים, כמו שמלת כלה בודדה תלויה בייאוש בחדר מלוכלך, ומגש המוצגים מלא הטבעות ב "חנות לאוהבים", המעניקים צורה לצער של תשוקה המתחזה בטעות לאהבת אמת.

לא הכל קודר ב"ניאגרה": Soth מציג גם זוגות מפוקחים יותר, שאינם מונעים מתשוקה ראשונית בלבד, והתחושה שמעוררת הצפייה ב"ניאגרה" היא בסופו של דבר  מלנכוליה מלאת תקווה: תקווה כי התשוקה תמשיך כמו אהבה לוהטת, יחד עם הבנה עצובה, שזוהי בדרך כלל לא דרכו של עולם. Soth לא יוצר בצורה פשטנית דימויים עצובים במקום רומנטי: הוא כולל תמונות מכתבים בכתב יד, חלקם מתחננים לאהבה, חלקם נסערים לאחר אובדנה, וביניהם תצלומים של המים הגועשים, כל אלו חושפים את המורכבות של תשוקה ויחסים, וכיצד אנחנו נסחפים על ידם.

"ניאגרה" הוא גוף עבודה יפה, קלסטרופובי וכהה, יצירה פיוטית מאוד ומהורהרת על האכזבה וחלומות שבורים. העבודה מביטה על עיירה אחת אך מהותה אוניברסלית לכל.

קישורים:

• אתר הבית של Alec Soth
• גלריית עבודות של הסדרה Niagara

The post Alec Soth – Niagara appeared first on המרכז לצילום טכניון.

כל מי שטייל בחו"ל בודאי זוכר את ההרגשה הנפלאה לגלות עולמות חדשים. כל דבר נראה מעניין וצבעוני, אבל רק מעטים מהתיירים משקיעים באמת מספיק זמן כדי להכיר את התרבויות החדשות ואת האנשים שאיתם הם נפגשים.

לא כך הצילום הדוקומנטרי. צילום דוקומנטרי הוא אחד מסגנונות הצילום הנפוצים והמוערכים בעולם. צלם דוקומנטרי משקיע זמן ומאמצים רבים כדי לספר את הסיפור שלו, הוא אינו תייר שמצלם "פריימים" מזדמנים, אלא אדם שבאמת איכפת לו מהמצולמים שלו ומהסיפור שיש להם לספר. אחד הצלמים הגדולים ביותר בתחום זה הוא ‪Steve McCurry‬ (היו אלה שאפילו הגדילו לקרוא לו "המלך של נאשיונאל ג'אוגרפיק").

צילום דיוקן של Steve McCurry

כבר בשנות השלושים לחייו הוא הגיע לפסגת השאיפות שרוב הצלמים רק חולמים עליה כל חייהם. ב‪1984-‬ סטיב צילם את אחד הצילומים המפורסמים בעולם, הצילום של ‪Sharbat Gula‬, הילדה האפגנית.

לצילום זה נגיע בהמשך, בואו נתחיל מההתחלה.

‎סטיב נולד בפילדלפיה בשנת ‪1950‬. הוא למד לתואר היסטוריה ויצירה קולנועית. לאחר שסיים את לימודיו, עבד מספר שנים כצלם בעיתון מקומי. לאחר מכן, התחיל לעבוד כצלם עצמאי שמתעד תרבויות במזרח הרחוק.

ההזדמנות הגדולה שלו להוכיח את עצמו באה בסוף שנות השבעים. מלחמה התחילה באפגניסטן וסטיב שהיה אז בפקיסטן, הסתנן לאפגניסטן והתחיל לצלם ולתעד את האירועים. לאחר מספר שבועות שבהם הוא נע מכפר לכפר במסווה, בעיקר בלילות, במטרה לא להיתפס על ידי השילטונות הסובייטים, הוא החליט לחזור לפקיסטן. הוא תפר את הפילמים שצילם לתוך בגדיו (למקרה שייתפס בגבול), וכשהצליח לעבור את הגבול הוא שלח את הפילמים לאחותו. אחותו פיתחה את הפילמים, ויצרה קשר עם מספר עיתונים גדולים ובספטמבר 1979 ה-‪The New York Times‬ קנה את צילומיו.

לאחר פירסום צילומיו הוא התחיל לקבל עבודה בצורה קבועה בעיתונים גדולים כגון ‪Time , Geo Magazine‬ וכאמור ‪National Geographic‬. עם השנים, סטיב קיבל יותר ויותר עצמאות. הוא יכל לתת את הכיוון ואת הסיפור שהוא רצה שיסופר. סטיב מתאר את עצמו פחות כאומן ויותר כמתעד, כאמצעי שמעביר סיפור של אנשים.

"אני לא רוצה שהצבעים יפריעו, אני לא רוצה שהתמונה תיהיה בנושא של צבע, אני רוצה שהתמונה תיהיה על הילדה הטיבטית הקטנה עם המעיל הסיני"

כאמור, ב-‪1984‬ סטיב צילם את התמונה של הילדה אפגנית (ראה צילום שני) בשביל נאשיונאל ג'אוגרפיק. התמונה צולמה במחנה הפליטי‪Nasir Bagh ם‬ אשר בפקיסטן (קרוב לגבול עם אפגניסטן). סטיב זוכר עד היום את המפגש שלו עם הנערה. היה זה באוהל ששימש ככיתה לבנות. "…שמתי לב לילדה האפגנית שבפינה, ואני רק זוכר את המבט שלה, המבט הרדוף שלה, היו לה עניים מדהימות …". סטיב צילם מספר צילומים של הילדה והשאר כבר היסטוריה. הצילום הפך לאחד מגדולי הפורטרטים המצולמים של המאה ה‪20-‬.

ב‪1986-‬ התקבל סטיב לסוכנות מגנום. בסוכנות זו חברים גדולי הצלמים הדוקומנטרים. שמות כגון:

• Robert Capa
• David Seymour
• Henri Cartier-Bresson

ועוד רבים וגדולים אחרים.

גם לאחר פרסים רבים שקיבל משנות השמונים ועד ימינו, סטיב אינו נח לרגע. הוא ממשיך לתעד ולספר את הסיפור של האנשים החיים במקומות זרים ומסוכנים, בעיקר באסיה. הוא אוהב להתרכז בצד של הסיפור ולא במרכז, חשוב לו להראות את החיים של האנשים הפשוטים. סטיב הוציא מספר ספרים שהם פשוט חובה לחובבי הצילום התיעודי.

לסיכום, כששאלו את סטיב "איך אתה מצלם כל כך יפה?" הוא אמר: "עבורי זה די קל, זה לא מסובך, אתה לוקח את המצלמה והולך במורד הרחוב ובסוף מפתח את הסרט שצילמת – זו פשוט השיטה . . . "  מה אגיד הלואי על כולנו ‪:)‬

קישורים נוספים:

• http://www.stevemccurry.com/main.php
• http://en.wikipedia.org/wiki/Steve_McCurry‬
• http://inmotion.magnumphotos.com/essay/mccurry

הכותב – הוא מרצה לצילום ומנהל המרכז לצילום טכניון

‪

The post ‏‪Steve McCurry‬ – סיפורו של צלם דוקומנטרי appeared first on המרכז לצילום טכניון.

עבור צלמים רבים, חידוד פירושו USM או בשמו המלא Unsharp Mask. חלקים מסתפקים ב-Smart Sharpen המגיע כחלק מ-Photoshop CS2 וגירסאות חדשות יותר. האמת היא ששתי השיטות הללו הן רק ההתחלה ואולי חשוב מזה, הבסיס לעוד שיטות חידוד מתקדמות יותר אשר יספקו לכם תוצאות טובות יותר ואפשרויות שליטה רבות יותר. מאמר זה יסביר את הצורך בחידוד של תמונות דיגיטליות. אנחנו לא ניתן כאן המלצות לגבי מהי שיטת חידוד הכי טובה או לגבי הערכים אותם יש לבחור בעת ביצוע פעולת חידוד כזאת או אחרת מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לעשות דבר כזה. כל תמונה מצריכה טיפול שונה וכל תמונה מצריכה ערכים שונים של חידוד בתלות באיך היא צולמה, באיזה גודל היא תודפס ועל איזה אמצעי (עיתון, נייר הדפסה, מגזין איכותי ועוד).

מהי חדות? האמת היא שכולנו מבינים מהי חדות במונחים פשוטים. גם אדם שאין לו ידע בצילום יכול לקבוע האם תמונה מסוימת היא חדה או לא. אולם, ההגדרה הטכנית של חדות שונה מאוד ממה שאנחנו חושבים שהיא החדות וחשוב ביותר להכיר אותה. חדות באופן עקרוני נקבעת על ידי שני גורמים – כושר הפרדה או במילים אחרות רזולוציה ו-Accutance או בתרגום חופשי ניגוד בקצוות של הנושא.

רזולוציה היא למעשה הדבר שרוב האנשים מקשרים אותו עם חדות. רזולוציה היא היכולת להפריד בין פרטים קטנים מאוד כמו לדוגמא ב-Resolution Charts אשר מורכבים בין היתר מקווים דקיקים אשר הולכים ונעשים עוד יותר דקיקים וצפופים המשמשים לבדיקת יכולות של עדשה מסוימת למשל בתחום הרזולוציה. הרזולוציה בדרך כלל נמדדת לפי זוגות קווים במילימטר (LP/mm). ככל שה-LP/mm גדול יותר, כך גדולה יותר הרזולוציה של העדשה. במונחים פרקטיים הרזולוציה היא היכולת של העדשה "לגלות" פרטים. עדשות וציוד צילום בעל רזולוציה גבוהה יכולים להראות את הפרטים הקטנים והדקים בנושא בעוד ציוד צילום בעל רזולוציה נמוכה לא יכול. חשוב ביותר להבין דבר זה מכיוון שפעולות עיבוד על התמונה, כמו חידוד, יכולים אך ורק לגרוע מהרזולוציה אולם לא יכולים לשפרה! הרזולוציה נקבעת בזמן הצילום על ידי העדשה והמצלמה והיכולות שלהן ומה שלא היה שם בזמן הצילום לא יהיה שם גם אחרי עיבוד מחשב! ה-Accutance ניתן לשליטה שלנו ובעזרתו גם חדות נראית של התמונה. תוכנות מחשב אשר מבצעות חידוד אינן קשורות לרזולוציה.

ה-Accutance קשור לניגודיות של התמונה, במיוחד לניגודיות בין פיקסלים סמוכים או כמעט סמוכים. המוח שלנו מתרגם פיקסלים בהירים אשר נמצאים ליד פיקסלים כהים כקצה. ככל שהמעבר מהבהיר לכהה מהיר יותר (יותר ניגודיות), או במילים אחרות פחות הדרגתי, הקצה נראה לנו בולט וברור יותר או במילים אחרות חד יותר.

בשתי התמונות שלעיל יש אזור אפור בהיר ליד אזור כהה יותר. בתמונה העליונה המעבר בין האזור הבהיר לאזור הכהה כמו גם המעבר בין שני האזורים הללו לרקע הוא מהיר. במקרה זה הניגוד של התמונה ולפי כך ה-Accutance שלה גבוהים. בתמונה התחתונה מופיעים אותם אזורים כמו בתמונה העליונה אולם מכיוון שהיא פחות ניגודית ולפי כך גם ה-Accutance שלה נמוך יותר, המעבר בין שני האפורים כמו גם המעבר בין האפורים לרקע הדרגתי יותר. תמונה כזאת מפורשת על ידי העין שלנו כבעלת חדות נמוכה או מטושטשת.

הנקודה החשובה של הדוגמא לשעיל היא שהחדות הנראית בתמונה העליונה והטשטוש של התמונה התחתונה אינם קשורים ברזולוציה אלא ב-Accutance בלבד.

כעת הגענו לאחת הנקודות החשובות לגבי התוכנות אשר מבצעות חידוד של התמונה: תוכנות אלה מעלות את החדות הנראית של התמונה על ידי העלאת ה-Accutance של התמונה. במקרים אחרים, תוכנות מעלות את הניגוד לאורך הקצוות של הנושא אולם המשותף בין שתי הדרכים הללו הוא שתוכנות אשר מאפשרות לנו לחדד את התמונה אינן מגבירות בשום מקרה את הרזולוציה או את כמות הפרטים בתמונה. הן יכולות לגרום לפרטים אשר היו שם בזמן הצילום לבלוט יותר על ידי העלאת הניגודיות בקצוות של הנושא.

דבר זה מביא אותנו לעוד נקודה מעניינת לגבי החידוד והיא שלא ניתן לחדד תמונה מטושטשת. תמונה מטושטשת היא בעלת רזולוציה נמוכה ומכיון שחידוד לא יכול להעלות את הרזולוציה הוא לא יכול "להציל" את התמונה. לכן, החידוד עובד בצורה הטובה ביותר עם תמונות בעלות רזולוציה טובה ופרטים ברורים תודות לשימוש בציוד צילום איכותי. הגישה לפיה ניתן לחסוך בקניית עדשה איכותית ואח"כ לחדד את התמונות בתוכנה כזאת או אחרת היא מוטעית.

למה צריך לחדד תמונות דיגיטליות בכלל? אחרי הכל, סרט הצילום לא דורש חידוד אלא אם כן הוא נסרק ומודפס בצורה דיגיטלית. המפתח לשאלה זו טמון באופן בו פועל החיישן של המצלמה שלנו. החיישן בנוי משורות על גבי שורות של פיקסלים. כל פיקסל קולט את האור החוזר מן הנושא בשטח קטן מאוד של החיישן. יתרה מזאת, למעט המקרה עם חיישנים של חברת Foveon כל חיישן יכול לקלוט רק אור המגיע מאורך גל אחד בלבד – אדום, ירוק או כחול (RGB).

‎איור זה מתאר בצורה סכמתית כיצד נראה חיישן של מצלמה דיגיטלית. כמובן שבמציאות החיישן מורכב ממיליונים של פיקסלים שכאלה.

עכשיו בואו לרגע אחד נתייחס לאופן יצירת התמונה. אם נקח למשל צילום של פרח, כדי שנוכל לצלמו, הרי שהאור מהפרח חייב לחזור אל המצלמה ולהיקלט בחיישן. מה שמעניין אותנו הוא מה שקורה בקצוות של התמונה.

בתמונה שלמטה, אנחנו רואים תקריב של התמונה הקודמת. בכוונה בחרנו מקום עם Accutance גבוה כדי שיהיה לנו הרבה יותר קל להסביר את מה שקורה במצלמה בשעה שמצלמים תמונה כזו. בצד של הפרח, הצבע הוא כמעט לבן לגמרי. מצד שני, הרקע הוא כמעט שחור לגמרי. בחרנו שלוש נקודות בתמונה כנקודות להתיחסות. נקודה ראשונה היא בצד של הפרח איפה שהצבע הוא כמעט לבן לגמרי. נקודה שניה היא ברקע איפה שהצבע כמעט שחור לגמרי. הנקודה שלישית היא בחיבור בין הפרח לרקע. נקודה ראשונה מקבלת אור לבן מהפרח ולפי כך הפיקסל שומר את המידע המופיע שם בצורה נכונה בתור לבן. נקודה שניה כמעט ולא מקבלת אור כלל ולכן גם במקרה זה הפיקסל שומר את המידע המופיע שם בצורה נכונה כשחור. לפיקסל בנקודה השלישית יש בעיה. בחציו הוא מקבל אור לבן ובחציו השני הוא כמעט לא מקבל אור כלל. לצערנו, הפיקסל לא יכול לשמור את הנתונים כחצי לבן וחצי שחור. הוא יכול לשמור רק גוון אחד מסוים בתוכו ולכן פיקסל זה יתקבל כאפור. כאשר אנחנו צופים בפרח, אנחנו רואים קצה חד וברור בין הפרח לרקע בצורת לבן/שחור. המצלמה מצד שני "רואה" קצה עדין יותר בצורת לבן/אפור/שחור ולפי כך התמונה נראית לנו מעט יותר משטושטת כאשר היא מתקבלת כקובץ. אופן הפעולה של הפיקסלים במקרה זה הוריד את ה-Accutance של הנושא.

	האור שפוגע בפיקסל	המידע שנרשם בפיקסל
פיקסל 1
פיקסל 2
פיקסל 3

זוהי אחת משתי הסיבות החשובות מדוע תמונות ממצלמה דיגיטלית צריכות לעבור חידוד. קצוות אשר חוצים את הפיקסלים לא מתקבלים כקצוות חדים ובמקום זאת הניגודיות לאורך הקצוות הללו יורדת בגלל אופן הקליטה של החיישן.

הסיבה השניה לירידה בחדות ולכך שתמונות דיגיטליות צריכות לעבור חידוד היא צבע ו-Demosaicing. כפי שציינו למעלה, כל פיקסל יכול לקלוט אור המגיע מאורך גל אחד – אדום, ירוק או כחול. למעשה, הפיקסלים כלל לא קולטים צבע אלא דווקא את עוצמת האור. למעשה, פיקסלים בעצם קולטים רק רמות שונות של אפור בין לבן מוחלט לשחור מוחלט. אם כך כיצד אנחנו מקבלים את הצבע במצלמה? באמצעות פילטרים צבעוניים ועיבוד מתמטי שמפעילה המצלמה על המידע שבפיקסלים. המצלמות הדיגיטליות מצוידות ברשת של פילטרים צבעוניים הפרושה מעל לפיקסלים עצמם. רשת זו של פילטרים מסננת את האור בצורה כזאת שהיא הופכת כל פיקסל לרגיש לאורך גל אחד בלבד, כאמור אדום, ירוק או כחול. חלק מהפיקסלים רואים אור ירוק בלבד, חלק רואים רק אדום וחלק רק כחול. על מנת ליצור את הצבע שבתמונה אלגוריתם מתמטי שבמצלמה בודק את הצבע בכל פיקסל ובפיקסלים השכנים לו ולאחר חישוב מעניק לכל פיקסל ערך מסוים של צבע. תהליך זה שהוסבר כאן בצורה מפושטת נקרא Bayer Interpolation.

ה-Bayer Interpolation יכול לגרום לבעיות של Accutance לאורך הקצוות היכן שמתרחש מעבר בין הצבעים בתמונה. נניח שיש לנו תמונה עם עלה ירוק כהה המצולם כנגד שמים כחולים בהירים. מה שהעין רואה הוא קצה חד בצורה ירוק/כחול. מצד שני במהלך החישוב שלה המצלמה עלולה להוסיף צבע ביניים במעבר בין שני הצבעים ובכך לגרום לרכות לאורך הקצה ובעצם לירידה ב-Accutance. יתרה מזאת, עיבוד של התמונה לאחר מכן בתוכנה כזאת או אחרת עלול להחריף את הירידה ב-Accutance עוד יותר ובכך לפגוע עוד יותר בתמונה. בלי קשר לסיבה אשר גורמת לירידה באיכות התמונה, הפתרון הוא חידוד של התמונה.

כיצד החידוד פועל? החידוד בעצם מחזיר את ה-Accutance אשר אבד במהלך הצילום הדיגיטלי על ידי שהוא הופך את הצד הבהיר של הקצה לבהיר יותר ואת הצד הכהה של הקצה לכהה יותר. האיור לשלהן מתאר מצב זה. מה שאנחנו רואים באיור היא היסטוגרמה של הקצה בלבד כאשר בצד שמאל של ההיסטוגרמה יש לנו את הצד הכהה ובצד ימין את הצד הבהיר.

ההיסטוגרמה הראשונה מראה את חלוקת גוונים כפי שהם נקלטים בעין. המעבר קיצוני והדבר נראה בקצה שהוא חד. ההיסטגורמה השניה מראה את חלוקת הגוונים כפי שהם נקלטים על ידי המצלמה הדיגיטלית. כעת המעבר בין הגוונים הדרגתי יותר בגלל הסיבות שמנינו לעיל והדבר מתורגם לקצה שאינו חד מספיק. ההיסטוגרמה השלישית מראה את הקצה אחרי פעולת החידוד. פעולת החידוד הפכה את הקצה הכהה של הנושא לכהה עוד יותר ואת הקצה הבהיר לבהיר עוד יותר. למרות שעדיין המעבר בין הגוון האחד לשני הוא הדרגתי במידה מסוימת, ה-Accutance גדל בצורה משמעותית. כעת הדבר יופיע לעין שלנו שוב פעם כחד. למעשה פעולת החידוד "מרמה" את העין על ידי העלאת הניגודיות בקצוות של הנושא כדי שאלה ייראו יותר חדים.

כיצד עובד ה-Unsharp Mask? לפני שנענה על זה תהיתם פעם למה כלי שמחדד תמונה נקרא Unsharp Mask? ובכן יש לזה הסבר הגיוני ודווקא נחמד מאוד. בעבר בעולם חדרי החושך וההדפסה האנאלוגיים על מנת לחדד את התמונה, המדפיסים היו מייצרים מהנגטיב המקורי, נגטיב שני מטושטש מעט. לאחר מכן, הם היו מצמידים את שני הנגטיבים אחד לשני. בשיטה זו היה מתקבל דימוי עם תוספת קונטרסט בקצוות הנושא ולפי כך תמונה אשר נראתה חדה יותר. הנגטיב השני, זה המשטושט, היה משמש בעצם כמסכה שהיא בעצמה מטושטשת ומכאן השם Unsharp Mask.

ה-Unsharp Mask ב-Photoshop או כל תוכנת עיבוד תמונות אחרת, עושים את אותה העבודה אולם בצורה דיגיטלית שהיא מהירה יותר ובעיקר זולה יותר ופשוטה יותר. פעולת ה-Unsharp Mask מוצאת את הקצוות בתמונה והופכת את הצד הכהה לכהה יותר ואת הצד הבהיר לבהיר יותר. בכמה? זה תלוי בנו. אנחנו שולטים על מידת השינוי. הבעיה היא שפעולת ה-Unsharp Mask אינה מסוגלת לגלות בצורה נאמנה את הקצוות בתמונה. במקום זאת, היא מוצאת אזורים בעלי ניגוד גבוה. על מנת לעשות זאת, ה-Unsharp Mask משתמש באותה שיטה כמו בחדר חושך. הפעולה משכפלת את ה-Layer המקורי של התמונה, מטשטשת אותו, מחברת בין שתי הגרסאות ומחשבת את ההפרש בערכים של גוונים בין התמונה המקורית לתמונה המטושטשת.

בתמונה שלעיל אנחנו רואים כיצד פעולת ה-Unsharp Mask מוצאת את הקצוות של התמונה. התמונה העליונה מראה תמונה שבה הקצוות לא לגמרי חדים. התמונה האמצעית מראה את הגרסא המטושטשת של אותה תמונה ואילו התמונה התחתונה מראה את החיבור בין התמונה המקורית לבין התמונה המטושטשת ואת הפער ביניהן. ה-Unsharp Mask מחסיר את הערכים בין התמונה המקורית לתמונה המטושטשת ומוצא את האזורים בעלי הקונטרסט. כפי שאנחנו יכולים לראות אזורים בעלי קונטרסט נמוך מתקבלים שחורים בחיבור בין שתי התמונות ואילו אזורים בעלי קונטרסט גבוה יותר מופיעים בהירים יותר. לאחר שהפעולה הצליחה לזהות את האזורים בעלי הקונטרסט הגבוה יותר, היא יכול להעלות את הניגודיות ולכן את ה-Accutance באזורים אלה ובכך לשפר את החדות של הנראית התמונה.

התמונה שלעיל מראה כיצד נראה החיבור בין התמונה המקורית לתמונה המטושטשת. אחרי זיהוי הקצוות כאמור, פעולת ה-Unsharp Mask יכולה לפעול סלקטיבית על אזורים אלה ולחדד את התמונה. התוצאה שנקבל היא תמונה אשר נראית לנו הרבה יותר חדה.

The post חידוד התמונה הדיגיטלית appeared first on המרכז לצילום טכניון.

פיטר ביאלוברזסקי הוא צלם גרמני מודרני החי ועובד בגרמניה. נולד בעיר וולפסבורג (Wolfsburg) בשנת 1961. בתחילת דרכו למד פיטר מדעי המדינה וסוציולוגיה ורק לאחר מכן למד לתואר ראשון בצילום בגרמניה ולתואר שני בלונדון. בשנת 2002 קיבל את התואר פרופסור לצילום. פיטר התפרסם רבות בזכות גוף עבודות שעשה הנקרא NeonTigers העוסק בנוף האורבני של הערים הגדולות בדרום מזרח אסיה.

את השראתו הגדולה לפורייקט לקח פיטר מיצירת המופת הקולנועית – Blade Runner. הצילומים בפרויקט זה מצליחים להעביר את הקונפליקט שקיים במציאות החברתית המודרנית  באופן ויזואלי. מצד אחד צילומיו מתארים נוף אורבני עמוס לעייפה (פיטר מצלם במצלמת פורמט גדול 4×5 אינץ') ומצד שני הזמן שבו בחר פיטר לצלם את התמונות (מעט לאחר השקיעה כאשר אורות העיר מתחילם להשתלב עם הנוגה של סוף היום) בשילוב החשיפה המתאימה (בדרך כלל חשיפות שבין 1/15 ל-4 דקות) – משיגים צבעוניות פסטלית מתקתקה המייצרת הרגשה נוחה לצפייה. פיטר מתעקש להדגיש כי הוא לא מבצע מניפולציה בעזרת מחשב ואלו הצבעים האמיתיים של אותו רגע.

בגוף עבודות אחר מתאר ביאלוברזסקי סוג שונה לגמרי של נופים. סדרת תמונות אלו נקראת Heimat אשר פירושה לאנגלית אינו חד משמעי. הכוונה הכללית של המילה היא בחוויה שסביב המושג "מולדת" עם כל המטענים והזכרונות שהוא מגיע איתו.

בתחילה צילומיו מזכירים במעט צילומים של צלמי הדור החדש הגרמניים כדוגמת אנדראס גורסקי (Andreas Gursky), תומס רוף (Thomas Ruff) וחבריהם מבית הילה וברנד בכר (Bernd and Hilla Becher) – אך ביאלוברזסקי פועל ממקום הפוך לגמרי. בעוד שצילומי יוצאי הבכרים מתאפיינים בסממני דוקומנט, אובייקטיבי (מבחינת המבע הצילומי) חסר רגשות – צילומיו של ביאלוברזסקי מתארים סצנות רגילות בנוף הגרמני (מקומות בהם הגרמנים נוטים לנפוש) אשר לפעמים מאכלס בתוכו דמויות רבות ולפעמים פחות אך בכל זאת מצליח לייצר תחושה של נוף המלא בזכרונות ורגשות.

במובן זה, מזכיר ביאלוברזסקי יותר את הצייר הגרמני קספר דיויד פרידריך (Caspar David Friedrich).

קישורים:
Peter Bialobrzeski

The post Peter Bialobrzeski appeared first on המרכז לצילום טכניון.

Bien-U Bae הוא צלם דרום קוריאני עכשווי החי ועובד בדרום קוריאה. Bien-U Bae נולד בעיר Yosu בשנת 1950 מאז הוא השלים תואר ראשון (BFA) ותואר שני (MFA) באוניברסיטת הונג קונג. כיום הוא מתפקד כפרופסור במחלקה לצילום של בית הספר לאומנות, סיאול. עבודותיו של Bae עוסקות בעיקר במוטיבים מן הטבע. כמו מים (seascapes), שמיים (skyscapes) והרים. בכתבה זו אתייחס לגוף עבודות אחד שלו אשר נקרא Sonamu. משמעות המילה Sonamu היא עץ אורן.

במשך 18 שנה, מצלם Bae את יערות עצי האורן של מדינתו אשר נפרשים על פני 65% מפני השטח שלה. צילומיו של Bae הם בעלי מבע צילומי המשקף את מבטו על הטבע בכלל ועל עצי האורן (שהם חלק בלתי נפרד בתרבות הקוראינית) בפרט. Bae מייצר מבע מֶדִיטָטִיבִי בטבע. כאשר בוחנים את הטבע (האמיתי) ניתן לראות שמתקיים בו כאוס מסויים. כל האלמנטים המרכיבים אותו (עצים, צמחים וכו') מתקיימים באופן אקראי. בצילומיו ובמבע הצילומי שלו, מנסה Bae לייצר איזשהו סדר חדש, איזשהי אידיאה.

בצילומיו, Bae אינו מנסה לתעד את המציאות. הוא אינו מנסה לייצר דימוי נאמן למקור – עצי האורן, אלא את המהות והנשמה של האובייקט אותו הוא מצלם. המבע הצילומי שלו מאפשר לנו, הצופים, כמעט לגעת ולחוש את הסצנה. את הכניסה לחורש עצי האורן. בנוסף, ישנה תחושה כאילו עצי האורן הופכים להיות יצורים חיים אשר מתגודדים במרחב אחד תוך חיפוש אחר מקור האור כלפי מעלה.

Bae מודע לערך ולמשמעות של עצי האורן בתרבות הקוריאנית. כמו שפריחת הדובדבן היא סמל ליפן, כך עצי האורן הם סמל לצדק, יופי ונשגבות לעם הקוריאני.

For the Korean people, pines are foundations for their soul
Bien-U Bae

בשביל Bae הצורה וקווי המתאר של עצי האורן מייצרים דימוי של רוחניות מוחלטת. בעוד שהקוים הישרים שלהם מדמים את הדרת הכבוד, הפסקנות וההפרדה של העם הקוריאני, העקמומיות שלהם מייצגת את המאבק של העם הקוריאני בעברו הסוער ורבוי האלימות.

צילומיו של Bae מתכתבים באופן מובהק עם קליגרפיה או ציור דיו אוריינטלי אך גם עם הרומנטיסיזם במובן של הרגש והדמיון שהם מייצרים. Bien-U Bae הושפע רבות משני צלמים. האחד, Edward Weston אשר גרם ל-Bae לראות את הטבע באופן אחר ממה שהוא היה רגיל. והשני הוא הצלם  Làszló Moholy-Nagy, אשר ממנו למד על מושג האור ומה ניתן להשיג ממנו.

The post Bien-U Bae appeared first on המרכז לצילום טכניון.

רבים מספרים על Henri Cartier-Bresson שהוא אולי הצלם שהשפיע הכי הרבה על עולם הצילום העיתונאי-דוקומנטרי. ובכן, Martin Munkácsi הוא הצלם שהשפיע הכי הרבה על Henri Cartier Bresson.

In 1932 I saw a photograph by Martin Munkácsi of three black children running into the sea, and I must say that it is that very photograph which was for me the spark that set fire to the fireworks… and made me suddenly realize that photography could reach eternity through the moment. It is only that one photograph which influenced me. There is in that image such intensity, spontaneity, such a joy of life, such a prodigy, that I am still dazzled by it even today.
Henri Cartier-Bresson

Martin Munkácsi היה עיתונאי וצלם בהונגריה בשלהי המאה הקודמת. הוא התמחה בספורט אך צילם כמעט כל דבר. באותם זמנים, אפשר היה לצלם ספורט רק בשעות היום כאשר תנאי התאורה היו מספיק חזקים. Martin Munkácsi היה הראשון שהצליח לייצר צילום ספורט רהוט ומדויק ובעל קומפוזיציה טובה. מה שאומר שהיו לו את הכישרון האומנותי ואת היכולת הטכנית.

בשנת 1928, עבר לברלין שם החל לצלם עבור Berliner Illustrirte Zeitung וגם עבור מגזין האופנה Die Dame. באותה תקופה, צילם Martin Munkácsi את אנשי ברלין. עניים כעשירים בכל מיני סיטואציות ופעיליות. ה-Berliner גם שלח אותו מידי פעם לצלם במדינות אחרות כגון מצריים, טורקיה, ליבריה ועוד. במרץ 1933 הוא צילם את הנשיא Paul von Hindenburg מעביר את השלטון ל-Adolf Hitler. באחת מהמשימות של ה-Berliner, באופן אירוני, הוא צילם את המעגל הקרוב להיטלר. אירוני מכיוון שהוא היה גם יהודי וגם זר.

בשנת 1934 הלאימו הנאצים את ה-Berliner ו-Martin Munkácsi נאלץ לעזוב לניו יורק שם הוא החל לעבוד עבור Harper's Bazaar – מגזין אופנה מכובד ביותר. גם בתחום האופנה הוא היה חלוץ. הוא הרבה לצאת מחוץ לתחומי הסטודיו. הוא צילם בחוף הים, בחוות חקלאיות, שדות ואפילו שדות תעופה. הוא גם היה מהראשונים שפירסמו תמונות עירום במגזין פופולרי. בין הדיוקנאות שהוא צילם ניתן למצוא מפורסמים כמו Katharine Hepburn, Louis Armstrong וגם את Fred Astaire.

בשנת 1963 הוא הלך לעולמו כאשר הוא מותיר אחריו מורשת אדירה. לצערנו, Munkácsi לא קיבל את הערכה וההכרה ממוזיאונים ומרכזי אומנות ברחבי ארה"ב וכך נוצר מצב בו אחד מארכיוני הצילום הנדירים והחשובים של המאה, התפזר ברחבי העולם וככל הנראה חלק גדול ממנו אבד ונעלם.

Martin Munkácsi הוא אחד הצלמים החשובים בכל הזמנים. אחד שהשפיע רבות על הצילום המודרני והיווה מקור השראה לכמה מגדולי הצלמים.

He brought a taste for happiness and honesty and a love of women to what was, before him, a joyless, lying art. He was the first. He did it first, and today the world of what is called fashion is peopled with Munkácsi's babies, his heirs.
Richard Avedon

The post Martin Munkacsi appeared first on המרכז לצילום טכניון.

קודם כל, נפתח את התמונה שאנחנו רוצים לטפל בה. כמו שאפשר לראות, התמונה סובלת מחוסר פרטים באזורי הצל והבוהק כאחד. אזורי הצל חשוכים מדי ואזורי הבוהק בהירים מדי והתוצאה היא תמונה מאוד ניגודית.

כעת נתחיל לתקן את התמונה. ראשית אנחנו ניתן ל- Photoshop לסמן בשבילנו אוטומטית את אזורי הבוהק על ידי לחיצה על הכפתורים Alt + Ctrl + Shift + ~ (הסימן האחרון נקרא Tilde והוא נמצא מעל כפתור ה- Tab בחלקו השמאלי העליון של המקלדת). אחרי לחיצה על ארבעת הכפתורים הללו Photoshop יסמן עבורנו אוטומטית את אזורי הבוהק.

כעת עלינו להכהות אותם. ניתן לעשות זאת במגוון של דרכים אך אנחנו נעשה זאת בדרך הפשוטה. נשכפל את השכבה שלנו על ידי לחיצה על הצירוף Ctrl + J ונשנה את ה- Blend Mode של השכבה ל- Multiply . שימו לב שמכיוון שלחצנו על Ctrl + J בעודנו מסמנים את אזורי הבוהק רק מה שהיה מסומן שוכפל. זה בסדר. במידה ואזורי הבוהק שלכם עדיין בהירים מדי תוכלו לשכפל את השכבה פעם נוספת על ידי לחיצה על Ctrl + J עד לקבלת התוצאה הרצויה.

במידה ושכפול אחד הוא לא מספיק אך שכפול שני או שלישי או כל שכפול נוסף הם יותר מדי, פשוט הורידו את ה- Opacity של השכבה העליונה עד לקבלת התוצאה הרצויה.

כעת עלינו לטפל באזורי הצל. לצערנו אין צירוף של כפתורים המסמן את אזורי הצל בלבד. אם כך מה נעשה? נלחץ על השכבה התחתונה ביותר כדי לחזור אליה, נסמן שוב פעם את אזורי הבוהק כמו קודם ואחר כך ניגש לתפריט Select ונבחר באפשרות Inverse. הקיצור של Inverse הוא Shift + Ctrl + I . דבר זה יהפוך את הבחירה ובעצם יסמן את כל מה שלא נחשב בעיני ה- Photoshop כאזור בוהק.

כעת, נבהיר את האזורים הללו. כיצד נעשה זאת? על ידי לחיצה על Ctrl + J כדי לשכפל את השכבה ושינוי ה- Blend Mode שלה ל- Screen . גם כאן, נמשיך ונשכפל את השכבה אם שכפול אחד אינו מספיק ובמידה והשכפול האחרון הוא יותר מדי, נוריד את ה- Opacity של השכבה האחרונה.

נשווה את שתי התוצאות… קודם התמונה המקורית ואח"כ התמונה המתוקנת:

שימו לב לכך שכעת התמונה הרבה פחות ניגודית, היא בעלת יותר פרטים הן באזורי הצל והן באזורי הבוהק ונעים יותר להסתכל עליה. אנחנו עצרנו בשלב זה, אבל אתם יכולים להוריד את הניגודיות עוד ועוד עד שתהיו מרוצים.

The post כיצד לתקן במהירות ובקלות תמונות ניגודיות? appeared first on המרכז לצילום טכניון.

כאשר אנו מדברים על צילום, אחד הנושאים המדוברים ביותר הוא מן הסתם נושא האיכות. וכאשר אנו מדברים על איכות, ניתן לבחון אותה הן מבחינה רעיונית והן מבחינה טכנית. וכאשר אנו מדברים על איכות טכנית, אחד האלמנטים המרכיבים אותה הוא נושא החשיפה. נושא החשיפה הוא נושא רחב מאד ובעצם מהווה חלק נכבד מפעולת הצילום ורלוונטי גם לצילום האנאלוגי וגם לצילום הדיגיטלי. הוא מתחיל בצילום וממשיך לשלב העיבוד, כאשר בעולם הצילום האנאלוגי, צלם שלא חשף טוב בזמן הצילום היה צריך לעבוד מאד קשה אחר כך במעבדה ולעומת זאת בעולם הצילום הדיגיטלי, צלם שלא חשף טוב יבלה זמן מסוים אל מול המחשב (במעבדה הדיגיטלית).

תוכנת הפוטושופ היא בעצם המעבדה של הצילום הדיגיטלי וככזאת היא מציעה מספר כלים ודרכים כדי להתמודד עם נושא החשיפה או ליתר דיוק תיקון החשיפה. אחד הכלים הטובים שיש לפוטושופ להציע הוא כלי ה-Curves.

על מנת להגיע לכלי זה יש ללכת בתפריט הראשי ל-Image –> Adjustments –> Curves. ניתן להגיע אליו גם בעזרת קיצור דרך במקלדת והוא Ctrl + M. לאחר מכן ייפתח בפנינו החלון הבא:

לפני שנראה איך כלי זה עובד ומה ניתן לעשות איתו, בואו ונכיר מעט יותר את החלון שלו. בחלקו העליון ישנו שדה הנקרא Preset ושם ניתן לבחור מצבים מוכנים מראש. מתחתיו ישנו שדה ה-Channel שבו אנו יכולים לבחור אם אנו רוצים לעבוד בכל ערוץ (אדום, ירוק או כחול) בנפרד או בערוץ המשולב. מתחת לשדה ה-Channel יש לנו אפשרות לבחור במצב עקומה או במצב עפרון שבו אנו יכולים לצייר עקומה משלנו. מצב העפרון הוא לא מצב מומלץ ולכן לא נתעכב עליו. אנחנו נעבוד במצב העקומה.

במרכז החלון יש לנו את העקומה עצמה ועליה נרחיב בהמשך. מתחתיה יש לנו שלוש פיפטות אשר עליהן נדבר בעתיד. בנוסף למטה יש לנו כל מיני אופציות נוספות הקשורות לתצוגת
ה-Curves.

אז מה בעצם ניתן לעשות עם כלי זה? ובכן, כאשר אנו עובדים בערוץ המשולב כלומר בערוץ ה-RGB, אנו בעצם משפיעים על החשיפה של התמונה. כלומר אנו יכולים להכהות, להבהיר או לשנות את רמת הניגודיות שלה. כאשר אנו עובדים באחד מערוצי ה-RGB בנפרד, אנו משפיעים על הצבעוניות (וגם על זה נדבר במאמר עתידי).

כדי להבין באופן בסיסי את פעולת ה-Curves, יצרתי "תמונה" שהיא בעצם גרדציה מעגלית שנעה מלבן במרכז עד שחור בהיקף. לאחר מכן לקחתי את כלי הפיפטה (Eyedropper Tool) אשר נמצא בסרגל הכלים ובעזרת כפתור ה-Shift מיקמתי שתי מטרות  על גבי התמונה. אחת בדיוק במרכז התמונה ששם הגוון הוא לבן מוחלט כלומר ערכי ה-RGB שלו הם 255, 255, 255. והמטרה השניה שאותה מיקמתי בדיוק בפינה הימנית העליונה ששם הגוון הוא שחור מוחלט כלומר ערכי ה-RGB שלו הם 0, 0, 0. הדבר נראה כך:

עכשיו נחזור אל חלון ה-Curves על ידי Ctrl + M ונראה איך זה עובד. במרכז החלון אנו רואים את העקומה שלנו. ועליה נמצאות שתי נקודות. האחת בפינה השמאלית התחתונה והשניה בפינה הימנית העליונה. בין שתי הנקודות הללו רץ מיתר מתוח שהוא בעצם העקומה עצמה. הנקודה השמאלית התחתונה ובעצם האיזור השמאלי התחתון כולו מייצג את הצללים. הנקודה הימנית העליונה ובעצם האיזור הימני העליון כולו – מייצג את ההבהקים.

אם ניקח את הנקודה השמאלית התחתונה ורק נעלה אותה למעלה אנו מיד נראה שהתמונה שלנו מתבהרת אך אנו מאבדים את הצללים ולאט לאט התמונה שלנו הופכת לדלוחה ושטופה יותר ויותר. הדבר נראה כך:

שימו לב בפלטת ה-Info שערכי ההבהקים לא השתנו כמובן והם עדיין 255,255,255. עכשיו נעשה את הפעולה ההפוכה. ניקח את הנקודה הימנית העליונה ונוריד אותה לאט לאט. בפעולה זו אנו רואים שהתמונה שלנו הולכת ונעשית כהה יותר ויותר אך זאת לא כהות בריאה מכיוון שבפעולה זו אנו שומטים את ההבהקים שלנו ובעצם התמונה מתכהה אך נעשית בוצית וסתומה בו זמנית. הדבר נראה כך:

גם כאן, אם תסתכלו בערכי המטרות שהצבנו קודם בפלטת ה-Info, תוכלו לראות שערכי הנקודה השחורה לא השתנו ונשארו על 0, 0, 0. וכבר כאן ניתן להבין את אחת המעלות הגדולות של הכלי הזה: אפשר לעבוד בצורה נפרדת על איזורים שונים בתמונה מבלי להשפיע על איזורים אחרים. בהרבה מאד פעמים אנו רוצים רק לסגור מעט את השמים או לפתוח מעט צללים מסויימים בתמונה. כלי ה-Curves מאפשר לנו לעשות זאת ביתר קלות.

עכשיו בואו ונראה איך ניתן להכהות או להבהיר את התמונה בצורה קצת יותר נכונה וטובה בעזרת ה-Curves.

נחזיר את הנקודה הלבנה שלנו למקומה הטבעי (כלומר לפינה הימנית העליונה) ואז נלך ונשים נקודה נוספת על גבי העקומה בדיוק במרכז שלה. כל מה שצריך לעשות זה לגשת עם העכבר אל העקומה ובדיוק במרכז (איפה שקווי הרשת מצטלבים) ללחוץ עם העכבר ולהניח נקודה. עכשיו את הנקודה הזאת ניקח בצורה אלכסונית כלפי מעלה והתוצאה המתקבלת היא תמונה בהירה יותר. שימו לב גם כאן הבהרנו את התמונה, אך ההבהקים והצללים שלנו לא נפגעו. הערכים שלהם היו ונשארו 255,255,255 לנקודה הלבנה ו-0,0,0 לנקודה השחורה.

גם כשנעשה פעולה הפוכה, כלומר נגרור את הנקודה המרכזית בצורה אלכסונית כלפי מטה, אנו נכהה את התמונה מבלי להשפיע על ההבהקים והצללים אלא בעצם נעבוד רק על גווני הביניים.

דבר נוסף שניתן לעשות בעזרת כלי ה-Curves הוא להעלות ניגודיות. כיצד לבצע זאת אנו נראה בדוגמא הבאה עם תמונה אמיתית.

כפי שניתן לראות, התמונה באמת סובלת קצת מחוסר בניגודיות – דבר הנובע מחשיפה לא מי יודע כמה בצילום. כאשר אנו מדברים על ניגודיות אנו בעצם מדברים על הפער שבין ההבהקים לצללים – הפער שבין שחור ללבן. כאשר התמונה שלנו סובלת מחוסר ניגודיות, כל מה שעלינו לעשות זה להגדיל את הפער בין ההבהקים לצללים ואת זה מאד קל ונכון לעשות בעזרת כלי ה-Curves. נפתח את ה-Curves בעזרת קיצור הדרך Ctrl + M ועל גבי העקומה נמקם שתי נקודות נוספות לשתיים שכבר קיימות (הנקודה הלבנה והנקודה השחורה). מיקום הנקודות צריך להיות באיזור גווני הביניים הבהירים והכהים. לאחר מכן ניקח את הנקודה של איזור גווני הביניים הבהירים ונגרור אותה אלכסונית כלפי מעלה מעט – כלומר נבהיר אותה מעט. עכשיו ניגש אל הנקודה של גווני הביניים הכהים ונגרור אותה אלכסונית כלפי מטה מעט. הכוונה בסופו של דבר היא לייצר סוג של עקומת S. הדבר נראה כך:

בעצם כל מה שעשינו הוא מעט להבהיר את הבהירים ולהכהות את הכהים מבלי לאבד את הצללים ואת ההבהקים.

עכשיו התמונה היא מעט יותר קונטרסטית ונראית יותר טוב.

The post קצת על Curves appeared first on המרכז לצילום טכניון.

ניתן למנוע את התופעה בשלוש דרכים שונות:

• להרחיק את מקור אור מהעדשה.
• לומר לאדם המצולם לא להסתכל ישר לתוך העדשה אלא קצת הצידה.
• לומר לאדם המצולם להסתכל על מקור אור חזק רגע לפני הצילום על מנת לגרום להתכווצות האישונים. חלק מהמצלמות מצוידות במבזק מקדים שעושה בדיוק את הפעולה הזאת.

אולם מה עושים אם צילמנו את התמונה והנושאים שלנו מזכירים קצת את השטן בכבודו ובעצמו? Photoshop לעזרתנו. ישנן תוכנות המצוידות בפעולה אוטומטית להסרת תופעת העיניים האדומות, אולם אף אחת לא מאפשרת שליטה כמו Photoshop.

בואו נסיר את העיניים האדומות הללו מהתמונות שלנו!

בעזרת Elliptical Marquee Tool אנחנו נסמן את האזור האדום שבתוך העין. במידת הצורך בצעו זום לתוך התמונה על מנת שתוכלו לבצע סימון מדויק ככל האפשר. לחצו על Shift וסמנו גם את העין השניה. בחרו ב- Select > Feather ובחרו בערך ל- Feather . אנחנו בחרנו ב- 2 . כאשר אתם בוחרים את הצבע האדום שבעיניים דאגו שאתם בוחרים רק את האישונים. אפשר בשלב זה ללחוץ על Ctrl + H על מנת להסתיר את קווי הבחירה. אנחנו בוחרים רק את האדום בעיניים על מנת ששאר התמונה לא תושפע מהשינויים שאנחנו עושים.

כעת מה שאנחנו רוצים לעשות הוא להוריד את הצבע האדום. ודאו שאתם נמצאים ב- RGB Mode. אם לא לחצו על Image > Mode > RGB Color . אח"כ לחצו על Image > Adjust > Channel Mixer ובחרו ב- Preview על מנת שתוכלו לראות את השינויים שאתם מבצעים. הורידו את הרמה של הצבע האדום (Red) ל-0%. על מנת לגרום לעין להיראות בהירה יותר הזיזו את הערכים של ירוק (Green) וכחול (Blue) ימינה לכיוון ה-50%.

אחרי שביצענו את שלב הורדת הצבע, נקבל את התוצאה הבאה:

לעיתים יהיה צורך לבנות את האישונים מחדש אחרי הורדת הצבע, אך הדבר קורה לעיתים רחוקות מאוד. זהו התמונה שלנו כעת נראית כפי שהיא הייתה צריכה להיראות מההתחלה.

The post כיצד להסיר את תופעת העיניים האדומות? appeared first on המרכז לצילום טכניון.