הסדר הלוגי לפיו עלינו להגדיר את ניהול הצבע הוא מצלמה > מחשב > מסך > מדפסת. ראשית, עליי לומר כי ניהול הצבע והתהליכים כפי שהם מתוארים במאמר זה מיועדים לצלמים אשר מדפיסים את תמונותיהם ולכן ההמלצה לשימוש ב- Adobe RGB כסביבת עבודה.
נזכיר כי ARGB (קיצור ל-Adobe RGB) הינו Color Space שהוא תלוי מכונה (Device Dependant) אשר פותח על ידי חברת Adobe בשנת 1998 לשימוש בתעשיית ה- Pre-Press . Color Space זה אומץ על ידי כל החברות בעולם כסטנדרט למצלמות דיגיטליות יקרות ואיכותיות, בעיקר מצלמות SLR דיגיטליות והוא הולך ומבסס את עצמו כ- Color Space סטנדרטי של תמונות המפורסמות באמצעי התקשורת.
לא כל המצלמות תומכות ב- ARGB וחבל שכך. אם מצלמתכם אינה תומכת ב- ARGB תצטרכו להתפשר על sRGB שהוא Color Space אשר מתאים לתחום האינטרנט והצגת תמונות במחשב אך אינו מתאים לדפוס בשל הטווח הקצר שלו. אם המצלמה שלכם תומכת ב- ARGB ראשית יהיה עליכם לקבוע כי היא תעבוד ב- ARGB ולא ב- sRGB שהוא סביר להניח ברירת המחדל של המצלמה שלכם.
חלק מהמצלמות כאשר הן מצלמות תמונות ב- ARGB אינן מסווגות אותן משום מה כ- ARGB . לכן, יש להבטיח כי כאשר אתם פותחים את התמונה בתוכנה כמו Photoshop התמונה תקבל סיווג כ- ARGB אחרת צבעיה יהיו חלשים ורווית הצבעים תהיה נמוכה. באשר להגדרה עצמה כיצד קובעים שהמצלמה תעבוד ב- ARGB , יהיה עליכם לפנות למדריך למשתמש של המצלמה שלכם.

מצלמות DSLR מתקדמות יאפשרו לכם לצלם ב-ARGB. בתמונות נראות מצלמות של Canon אולם גם מצלמות DSLR אחרות של יצרנים אחרים מאפשרות צילום ב-ARGB.
ובכן כיצד מסווגים תמונה כ- ARGB ? אחרי שהגדרנו במצלמה שלנו כי היא צריכה לעבוד ב- ARGB , כעת עלינו לעבור לשלב הבא. ללא תלות אם אתם משתמשים במחשב מבוסס Windows או ב- MAC יהיה עליכם להגדיר את נושא ניהול הצבע בו. במחשבי PC וכן בגרסאות קודמות יותר של MAC ההגדרה נעשית בתוך תוכנת ה-Photoshop . במחשבי MAC עם מערכת הפעלה OSX ישנה טכנולוגיה המכונה Quartz המפעילה הגדרות של ניהול צבע על כלל המערכת ולכן במקרה שכזה יהיה עליכם להגדיר את אותן ההגדרות הן בתוכנת ה-Photoshop והן ב-Quartz .
מאמר זה יסביר כיצד להגדיר את נושא ניהול הצבע עבור משתמשי ה- PC . משתמשי MAC מתבקשים בכל לשון של בקשה לפנות אלינו לעזרה בנושא במידת הצורך. פשוט עקב מספר המוגבל של משתמשי MAC המאמר דן אך ורק במחשבי ה- PC .
ובכן, המצלמה שלנו עובדת כעת ב- ARGB , בואו ונקבע למחשב שלנו כי גם הוא יעבוד ב- ARGB . בתוך תוכנת ה- Photoshop יש ללחוץ על Edit > Color Management ולבחור מתוך התפריט Europe Prepress Defaults . ודאו כי תחת Color Management Policies שלושת הריבועים מסומנים ב- V . הדבר יבטיח כי כאשר תפתחו תמונה אשר אינה מסווגת ב- ARGB ה- Photoshop ישאל אתכם האם אתם מעונינים להפוכה ל- ARGB .

עד כה, עברנו שני שלבים בניהול הצבע. הגענו אל המסך שלנו. קביעת הגדרות נכונות במסך חשובה מאוד ותבטיח כי מה שרואות עיניכם יהיה דומה מאוד למה שתקבלו בהדפסה הסופית וזה משהו שאנחנו שואפים אליו. פעולה זו נקראת כיול המסך. הכיול נעשה בעזרת אחד מ- Calibration Devices כמו Eye-One Profiler או Gretag Macbeth והיא פשוטה מאוד. כל שעליכם לעשות הוא לעקוב אחר ההוראות המסופקות עם המכשיר עצמו.
מאחר וכלים אלה עולים כסף (למרות שמחירם אינו גבוה באופן יוצא מן הכלל), ניתן להשתמש בחלופה הזולה והבסיסית יותר אשר נקראת Adobe Gamma או כל תוכנה חינמית אחרת לכיול מסך (במאמר זה אנו נסביר כיצד לכייל בעזרת Adobe Gamma אבל העקרונות יכולים להתאים גם לתוכנות אחרות). על מנת לכייל את המסך שלכם כראוי יהיה עליכם להפעיל את ה- Adobe Gamma מתוך לוח הבקרה של המחשב שלכם ולעקוב אחר ההוראות על המסך. נקודות מפתח שיש לזכור הן כי המסך צריך להיות מכויל ל-6500 מעלות Kelvin וה- Gamma צריכה להיות 2.2.

מטרת כיול המסך היא כאמור להבטיח כי מה שרואות עינינו הוא מה שיתקבל בהדפסה הסופית. אחרי שכיילתם את המסך אין לשנות את ערכי הבהירות או הקונטרסט במסך מאחר והדבר יוציא את המסך שלכם מכיול. מסכים רגילים צריכים לעבור כיול מחדש כל שלושה חודשים פחות או יותר ואילו מסכי LCD צריכים לעבור כיול פעם בחצי שנה וזאת מאחר ועם הזמן משתנים ערכים מסוימים במסך שלכם.
השלב האחרון בניהול הצבע הוא כיול המדפסת שלכם וקביעת הגדרות נכונות עבורה. חשוב לציין כי הדבר אפשרי אך ורק באם המדפסת שלכם מאפשרת ניהול צבע. באם לא, תצטרכו לרכוש מדפסת שכזאת לפני שתוכלו להגיע לתוצאות מקובלות בהדפסה.
לפעמים ההדפסה הסופית לא תיעשה על ידי המדפסת הביתית שלכם, אולם ייתכן ותרצו לקבל תוצאה מקדימה אשר תראה לכם בצורה מדויקת כיצד ייראו הגוונים בהדפסה הסופית וזאת תוכלו לעשות בדיוק על ידי השימוש במדפסת מכוילת כמו שצריך.
בתוך תוכנת ה- Photoshop לחצו על File > Print with Preview . ייפתח בפניכם חלון המאפשר לכם לעשות את ההדפסה. בתחתית החלון ישנו ריבוע שניתן לסמנו הקרוי Show More Options . סמנו אותו. תחת Show More Options בחרו ב- Color Management . ה- Source Space שלכם צריך להיות ה- Working Space שלכם כלומר ARGB . ב- Print Space יהיה עליכם לבחור את ה- Profile של המדפסת שלכם. אם ה- Profile אינו מופיע (שמו צריך לכלול את שם יצרן המדפסת שלכם) סימן שהמדפסת שלכם אינה תומכת בניהול צבע. אם ה- Profile מופיע, בחרו אותו. תחת Intent בחרו ב- Perceptual וסמנו V ב- Use Black Point Compensation.

מאחר ומקודם הגדרנו את נושא ניהול הצבע כמנוהל על ידי ה- Photoshop , יהיה עלינו כעת לשנות חלק מהגדרות המדפסת כדי שאלה לא יפריעו להגדרות שקבענו. היכנסו להגדרות המדפסת שלכם. לרוב תוכלו לעשות זאת מתוך המסך Print With Preview על ידי לחיצה על כפתור Properties או Preferences . ייתכן ויהיה עליכם ללחוץ על Print ולאחר מכן להיכנס אל הגדרות המדפסת. לאחר שתיכנסו לחלון ההגדרות, לחצו על Advanced או כל כפתור דומה (בהתאם למדפסת שלכם, במדפסות Canon לרוב הכפתור נקרא Advanced ) ותחת Color Adjustment או Color Management (תלוי באיך האפשרות נקראת במדפסת שלכם) בחרו ב- No Color Adjustment או No Color Management . במדפסות Canon האפשרות נקראת Manual > None .

כעת, כשהמדפסת שלכם מכוילת, ההדפסות שלכם צריכות להיות קרובות ככל האפשר להדפסה הסופית. ישנו מספר רב של דרכים לשנות את ההגדרות של המדפסת ואם אינכם מוצאים את האפשרויות שלעיל פנו לספק המדפסת שלכם לעזרה בנושא. יש מספר דרכים נוספות לשפר את דיוק ההדפסות שלכם אולם כעת לא נעסוק בנושא זה בעיקר בגלל החוסר כדאיות שבו לקהל הרחב.
כעת, יש לנו תהליך עבודה שהוא מנוהל צבע. כדי לסכם, בואו ניזכר במה שעשינו. התמונה שלנו כעת מצולמת ב- Adobe RGB ומועברת אל המחשב. מאחר ובעת פתיחת התמונה היא תסווג כ- ARGB המחשב יידע כיצד לטפל בה ואילו צבעים הם הנכונים בשביל התמונה. על מנת שהתמונה תוצג כראוי על המסך, כיילנו גם את המסך שלנו. השלב האחרון בתהליך היה כיול המדפסת על מנת לקבל הדפסות אמינות.

קישורים:

• שפת הצבע – חלק 1

The post שפת הצבע – חלק 2 appeared first on המרכז לצילום טכניון.

במילים פשוטות ניתן להגדיר את הצבע כחוויה – חוויה המורכבת משלושה גורמים: האור, הנושא והעין של הצופה. האור הפוגע בעצם, במקרה שלנו העצם המצולם, חוזר ממנו אל העין ונקלט על ידי קולטנים הרגישים לצבעים בין היתר. אותו אור הפוגע בקולטנים הללו יוצר בהם גירוי ואותות חשמליים מועברים אל המוח ויוצרים אצלנו את החוויה של הצבע.
בני האדם רואים צבעים וגוונים של צבעים בצורה שונה. כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 החל ארגון הנקרא Commission Internationale De L'eclairage) CIE) בניסיונות להגדיר צבע ולקבוע סטנדרטית בתחום. בשנת 1932 הם פיתחו מודל של תפישת הצבע אצל אדם ממוצע בהתבסס על קבוצת מחקר שנתבקשה להתאים צבעים מסוימים על ידי ערבוב של שלושה צבעים שונים. ערכים אלה הפכו לערכי CIE LAB או (XYZ) אשר עדיין משמשים, יותר מ-70 שנה אחרי המצאתם, בסיס לכל נושא ניהול הצבע הדיגיטלי או ICC Color Profiles .
כאשר אנו מדברים על ניהול צבע (ICC) אנחנו מדברים על Color Spaces . את ה- Color Spaces ניתן להגדיר כמפות אשר תוחמות טווחים של הצבעים. CIE LAB הוא טווח (Color Space) אשר מגדיר את תפישת הצבעים של אדם ממוצע. מאחר וטווח זה אינו תלוי באף מכונה או גורם שלישי, הוא גם נקרא טווח צבעים אינדיבידואלי. באנגלית טווח צבעים זה נקרא Device Independent Space .
בניגוד לטווחים שהם Device Independent יש לנו טווחים שהם תלויי מכונה והם נקראים Device Dependent . דוגמא לטווחים שהם Device Dependent הם RGB או CMYK . טווחים אלה, מייצגים את הצבעים של CIE LAB שניתן ליצור על ידי מכשירים שונים כגון מסכים ומדפסות. טווחים אלה (ה- RGB וה- CMYK) ניתנים למיפוי על מנת שיהיה אפשר להגדיר את טווח הצבעים שהמכשירים הללו יכולים לייצר. מיפוי זה נקרא פרופיל או באנגלית Profile . פרופילים אלה המוגדרים על ידי הארגון האחראי בעולם לתקינה בתחום הצבע הנקרא International Color Consortium) ICC) הם הבסיס של ניהול צבע (Color Management).

מהו Color Management?
לכל מכשיר יש פרופיל משלו. כאשר מדובר בפרופיל של סורק או מצלמה אנחנו נוטים לכנות פרופילים אלה בתור Input Profiles ואילו פרופילים של מדפסות למשל, אנחנו נוטים לקרוא Output Profile . חלקוה זו באה מתוקף תפקידם של המכשירים הללו. Color Management הינו בעצם תוכנה, שהיא לרוב חלק ממערכת ההפעלה של המחשב (אם כי חברות כמו Adobe למשל משלבות במחשבים מערכות Color Management משלהם). החלק החשוב ביותר כדי להבטיח תוצאות אמינות הוא להבטיח כי אתם והאדם המטפל בתמונות (למשל מעבדה שעושה את ההדפסות עבורכם) משתמשים באותו פרופיל.
החלק המרכזי של Color Management הינו חלק הנקרא Profile Connection Space. חלק זה של ה- Color Management הינו אוניברסלי ודרכו ה- Color Management מתרגם את הצבעים של הפרופילים השונים. כפי שניתן לצפות זאת, ה- Profile Connection Space מבוסס על ה- CIE XYZ אותו פרופיל של תפישת הצבעים של אדם ממוצע.
ה- Color Management מאפשר לנו שליטה על הצבעים שבתמונה מרגע הצילום, דרך הצגת התמונות על מסך המחשב ועד לתוצאה הסופית – ההדפסה. דבר זה מבוצע כך שה- Color Management מתרגם את הנתונים הנקלטים על ידי המצלמה או הסורק למשל, לנתונים שייתנו בהדפסה צבעים זהים ככל האפשר לצבעי המקור כפי שנקלטו על ידי המצלמה או הסורק. בעוד תרגום מדויק לחלוטין אינו אפשרי, ה- Color Management מאפשר לנו לקבל צבעים קרובים מאוד לצבעי המקור. התהליך של תרגום הנתונים בנוי כך שניתן לשחזרו פעם אחר פעם כך שאנחנו יכולים להיות בטוחים כי מה שצילמנו ייראה דומה מאוד גם בהדפסות, גם במצגות וגם בעמודי האינטרנט. במילים אחרות, אם אנחנו מצלמים תמונה של הבית שלנו עם גג הרעפים האדום, בעזרת Color Management נוכל להבטיח כי אותו גוון של אדום יתקבל גם בהדפסות, גם במצגות וגם באינטרנט.
הדרך הטובה ביותר להסביר את ה- Color Management היא לחשוב על שפה. ה- Color Management משתמש בשפה אוניברסלית, שפה שכל המכשירים הדיגיטליים מכירים אותה לבוריה, היא שפת ה- Profile Connection Space . אם נחשוב על כך שכל מכשיר מדבר שפה משלו, הרי שה- Color Management ראשית מתרגם את שפה ה- Input Device לשפת ה- Connection Space , אותה שפה אוניברסלית, ולאחר מכן מתרגם את הנתונים הללו לשפה שה- Output Device יודע לדבר. הקשר בין ה- Input Device ל- Output Device מתבצע כאמור דרך אותו מתווך, דרך אותה שפה אוניברסלית. באותה העת משתמשים גם בפרופיל של המסך שלנו על מנת שהמסך יידע להציג את התמונה בצורה הנכונה.

פרופילים של צבע קובעים כיצד תיראה התמונה. משמאל, יש לנו תמונה שצולמה ב- sRGB ואילו מימין אותה תמונה סווגה כ- Adobe RGB . ההבדל משמעותי ונראה לעין. התמונה הימנית נראית רוויה מדי בצבע מאחר והמחשב קיבל נתונים שגויים אודות הצבעים שצריכים להיות בתמונה.
RGB ו- CMYK
עד כה דיברנו על התיאוריה שמאחורי ניהול הצבע אולם נשאר לנו פרט אחד קטן וחשוב לדבר עליו וזהו השימוש בפועל בניהול הצבע. כאשר אנחנו מדברים על צבעים, באופן עקרוני ישנים שני סוגים של צבעים: אדום, ירוק וכחול (RGB) וציאן, מגנטה, צהוב ושחור (CMYK).
אדום, ירוק וכחול (RGB) הם צבעים ראשיים והם גם נקראים צבעים מתחברים (Additive). אם מחברים את שלושת הצבעים הללו ביחד מקבלים צבע לבן. כמובן שמדובר כאן בצבעים שהם אורות ולכן חיבור של שלושת הצבעים הללו נותן צבע לבן רק במכשירים העובדים עם אור כמו מצלמה או מסך. ברגע שאנחנו מנסים להדפיס את הצבעים הללו, נכנסים לתמונה הצבעים המתחסרים (Subtractive) – ציאן, מגנטה, צהוב ושחור (CMYK).

כאשר אנחנו עובדים עם דיו (בהדפסה) הנחת צבע אחד על משנהו נותנת צבעים כהים יותר כאשר ציאן, מגנטה וצהוב ביחד יוצרים שחור. בדפוס משתמשים בשחור בנפרד הנקרא Ink (מכאן מגיע הסימול של האות K ב- CMYK) מאחר וזוהי שיטה בזבזנית לחבר שלושה צבעים כדי ליצור צבע שחור. תהליך הנחת הצבעים בדפוס אחד על השני נקרא החסרת הצבים. רוב המדפסות המיועדות להדפסת תמונת עבודות עם ארבע צבעים או שישה בשיטת ה- CMYK . כאמור, הצבע השחור מגיע בנפרד.
בהשוואה ל- RGB , ה- CMYK הינו טווח הרבה יותר קטן. הדבר יוצר בעיה חמורה מאחר ועל הצלמים או אנשי הדפוס "לכווץ" את טווח הצבעים (כאמור מצלמות עובדות ב- RGB) לתוך טווח קטן יותר.
כדי לבצע את הדחיסה, חלק מהאינפורמציה חייבת ללכת לאיבוד ואחת ההחלטות שעל הצלם או איש הדפוס לקחת הוא כיצד לבצע את התרגום וכיצד לתרגם את האינפורמציה מטווח אחד לשני. החלק החשוב בהחלטה הוא האם אנחנו מעונינים בתרגום מדויק ככל האפשר של הצבעים המקוריים (Absolute Colorimetric) או שמא אנחנו מעונינים לשמר את ה"הרגשה" של הצבעים המקוריים (Perceptual).
חלק מצבעי ה- RGB לא יכולים להיות מוצגים על ידי צבעי ה- CMYK ועלינו להבין זאת. צבעים אלה נקראים Out of Gamut . בתוכנת ה- Photoshop ישנו כלי המאפשר לראות את תוצאות המעבר מה- RGB ל- CMYK מבעוד מועד.
להרחבה בנושאים: Color Managment, ICC Profile ו-Color Space – אנו ממליצים לכם להיכנס בקישורים המצורפים.

קישורים:

• שפת הצבע – חלק 2
• Color Management בויקיפדיה
• ICC Profile בויקיפדיה
• Color Space בויקיפדיה

The post שפת הצבע – חלק 1 appeared first on המרכז לצילום טכניון.